ויעקב נסע סכותה – תשט"ז

אהבת עולם, היא מה שהאדם לוקח בהתבוננות מן העולם, ממכ"ע, שבכל נקודה ונקודה שבעולם יש אלקות, כל עסק אכו"ש כדי לעלות הדצ"ח לשרשם. כשיורד ממדרגה זו הוא בעצבות, ואינו יכול ללמוד ולהתפלל. מפני שלגרמי' הוא דעביד, שרוצה להיות איש חסיד במדריגה עילאה, נופל הוא בחושך. אבל באמת לא כך היא העבודה, כי צריך שלא להשגיח על עצמו, ולהניח עצמו מכל וכל, כי, אף שהוא רע, מ"מ, יש לו חלק אלוה ממעל.

"טעמה כי טוב סחרה", התבוננות באור הסובב בא לאהבה רבה, שעובד ה' גם בחשך, "לא יכבה בלילה נרה". "ויעקב נסע סכותה", שהסיע עצמו לאהבה דסוכ"ע. "ויבן לו בית", שהמשיך בפנימיות. "ולמקנהו עשה סוכות", גם המאכלים אינם אלא למס"נ לה', "על כן קרא שם המקום סוכות", לו ולמקנהו ל' רבים, גם בחשך.

קטע במאמר: בהמאמר הנדפס נאמר שע"י הענין דטעמה כי טוב סחרה אזי לא יכבה בלילה נרה, והיינו שצריכים תחלה להיות במדריגת אהבה רבה. משא"כ בהכת"י דהמאמר נתבאר פירוש ערב יותר (א געשמאקערער טייטש), שכאשר ישנו הענין שלא יכבה בלילה נרה, שזהו"ע של פועל ממש השייך לכאו"א, אזי נעשה טעמה כי טוב סחרה, שהו"ע האהבה רבה.