מאמרי פרשת קדושים

ע"י עבודה בג' קוין דתורה עבודה וגמ"ח מתגלה הכוונה דהעלם העולם שענינו הפנימי הוא הגילוי. ב' ענינים באוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית, בעבודת האדם, תפילה ותורה, העלאה והמשכה. בשרשם הם כלולים זה בזה, העלאה בתורה, "קורא ושונה הקב"ה שונה כנגדו", מטר דתורה. המשכה, הקב"ה יושב ועוסק בתורה, טל דתורה. המשכה בתפילה, "אדנ-י שפתי תפתח", תפילת ר"ח ובניו, כי רבי (שר התורה) העמידם לפני התיבה. חיבור שניהם לעת"ל כשיתגלה פנימיות אלקות בעולם.

קרי"ס בקע הפרסא שבין ז"א למלכות, בקיעת הנהר לע"ל יבקע הפרסא בין מוחין למדות ובין מוחין ללמעלה מהמוחין, התגלות פנימיות בינה ע"י בקיעת קרומא דחפיא על מוחא ומאיר בפנימיות המדות. קוב"ה בגלותא "א-ל אנכי ולא איש", סילוק והעלם למעלה. הגאולה ע"י "ויקחו להם איש" ומלחמה נגד מדת הדין "הוי' איש מלחמה" ע"י כח המס"נ "שה לבית אבות" ונמשך לתומ"צ "שה לבית". בזמן הגאולה "הוא לי לאב ואני לו לבן" ובזמן הגלות "הוא לי לרועה ואני לו לצאן" עכ"ז מצד המס"נ הדבקות למעלה יותר. גאולת מצרים ולע"ל בחודש ניסן, בקיעת הפרסא ע"י גילוי מלמעלה מהשתלשלות, אלא שלע"ל הגילוי דנפלאות גם לגבי מדרגת "לעושה נפלאות גדולות לבדו" ע"י עבודה דמס"נ דעתה. שגם הניסים שאינם יכולים להתגלות עתה יבוא לידי גילוי.

ג' שנים הראשונות, בי"ע. רביעית, אצילות. חמישית, תוס' אור מכתר, אין בהם קדושה ונאכלין בכל מקום אפילו בטומאה. סיפור הבעש"ט על הפסוק "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", שפרנסת הקב"ה מתהלות ישראל שמשבחים על בריאות ופרנסה בדברים גשמים דוקא ולא מלימוד התורה, שעי"ז נעשה לו ית' דירה בתחתונים ומוסיף שלימות בשנה הרביעית קודש הילולים בענינים רוחניים, בהמשכה שע"י תורה ממשיך עצמות למטה. אף שגדלה מעלת שנה החמישית, מ"מ צ"ל תחלה העבודה "בשנה הרביעית גו' קודש הילולים לה'", כי, אם יתחיל מיד באכילת פירות של הדיוט עלול הוא שגם כשרואה הוספת התבואה, לא יודה על זה לה'.. אבל בנוגע לכוונה, הרי זה בהיפוך, כדי שאכילת רבעי בירושלים תהי' כדבעי, צ"ל לכתחילה במעמד ומצב שהוא מוכן לצאת מירושלים לכל מקום, גם לחו"ל, שגושה טמא ואוירה טמא, כדי להשלים את הכוונה העליונה לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

מבאר מעלת החקיקה דאותיות התורה בזכרון שעי"ז דבוק תמיד בהוי' ולכל-הפחות יחקוק סדר קדשים שנק' חכמה ומכפר עונות אדם, כי יכול שיחסר לו בענין "כולך יפה רעיתי" בתרי"ג אברים בקיום ולימוד פרטי התרי"ג מצות, או שחסר בענין סור מרע, "מום אין בך", וע"י שיחקוק סדר קדשים (חכמה) יהיה כולך יפה ויכופר עוונות, מום אין בך. בכח היחידה לבטל מציאות החטא עד שהקלי' אינה תופס מקום. "ויראת מאלקיך", שבחי' היחידה שלמעלה מהשתלשלות שבאדם, נמשכת ומאירה בפנימיות בכל הכחות הפנימיים, עד לבחי' המלכות.

כתר הג' שנותן הקב"ה בראשו הו"ע "קדושתי שלמעלה מקדושתכם", למעלה מגדר המשכה, מ"מ נאמר "כי קדוש אני" בוא"ו דוקא ולא קדש מלה בגרמי. בכדי להגביל ענין בלי גבולי יש צורך בהמשכה ממקום נעלה יותר (אַ טיפערע המשכה) ע"י המשכה מיש האמיתי, דעת עליון, יראה יש הנברא לדבר בפ"ע. גם הכח לירידת הנשמה למטה שלא יתבטלו הוא מצד שרשם ביש האמיתי. גם תומ"צ למטה שהם חכמתו ורצונו ית' הם מלמעלה מעלמא דאתכסיא. החידוש דקרי"ס "הפך ים ליבשה" שבחי' ים עדאתכ"ס נמשך ביבשה עדאת"ג ולא נתבטל ממציאותו. שם נשמחה בו מצד עצמותו. עיקר ושלימות זו ע"י עבודה דקדש עצמך במותר לך, שלימות במעשה התחתונים, ע"י קדושים תהיו, נעשה כי קדוש אני (בוא"ו) קדושתי למעלה מקדושתכם נמשך למטה. עד שעתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש גם בהיותם למטה.

שמים וארץ, תומ"צ, "איזה בית אשר תבנו לי" עבודה דמקיפים, הארה בלבד "אל זה אביט על עני ונכה רוח" המשכת עצמות ע"י ביטול וע"י עבודה דעני בדעת למעליותא, מולד הלבנה בר"ח ע"י ביטולה. עני, אמונה וביטול, מתחיל מלמטה מטו"ד בכוחות מקיפים ופנימים עד לעניות למעלה מטו"ד. ג' ענינים באילן, ערלה, רבעי, שנה חמישית: המשכת ז"א (אילן) במלכות (ארץ), ערלה - ג' אחרונות דז"א, קיום מצוות בפועל, עני למטה מטו"ד. רבעי - תפארת, המשכת עצם המדות. חמישי - שליש העליון דתפארת עד לכתר, אמונה שלמעלה מטו"ד.

גם בחי' "קדוש אני" שייך לעבודת בנ״י "קדושים תהיו", כבמשל דבני המדינה שעשו את כל ג׳ העטרות, ג' קדושות, ג' דברים עליהם העולם עומד תורה עבודה וגמ"ח. ג״פ קדוש; מלמטה למעלה, עבודה, תפילה, העלאה עד למס"נ; מלמעלה למטה, תורה; מלמעלמ"ט רק שיורד למטה יותר, גמ"ח. "בתי, אחותי, אמי". הכתר שנתן בראשו הוא תפילה ומס"נ, הפרשה הבדלה והעלאה מלמטה. גם תורה וגמ"ח נק' קדוש, הפרשה והבדלה. כמ״ש בתניא דעסק התומ"צ הוא ענין מס"נ ממש אף שהם במדדוה"ג. שבחו של אהרן, אף שמס"נ לא שינה מהגבלות שנצטוה עליהן. תורה לא בשמים בשמים היא, אעפ״כ היא למעלה מגדרי מקום וזמן עד שכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה. דברי תורה אינם מקבלים טומאה. נמשלו דברי תורה לאש שנאחזים בפתילה למטה. מעלת תורה אחר התפילה. ואח"ז קיום מצוות. מבהכ"נ לבהמ"ד ואח״כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ. טלית תפילין וצדקה לפני התפילה הוא רק הכנה לתפילה, עיקרן במנהג דרך ארץ שלאחרי בית הכנסת ובית המדרש. ירידת הנשמה בגוף בשביל עלי׳, להמשיך ג׳ קדושות בעולם, על ידם העולם עומד והעולם קיים. גילוי בחי׳ הכתר שנתן בראשו ע״י עבודת בנ״י בזמן הגלות, שומעין חרפתן ואינם משיבין, שאוה"ע מקנטרים אותם אנה הלך דודך למה הניח אותך עזובה, למה הניח הקב״ה שהוא החתן (הדוד) את ישראל שהם הכלה בגלות, כמה הוא השיעור להיות בגלות (וויפל איז אַ שיעור צו זיין אין גלות). ועי״ז שאינם משיבין, עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", שזוכים לגילוי בחי׳ שמש ה׳, מוציא חמה מנרתקה.

"תורה חדשה מאתי תצא" דמשיח הוא למעלה מהגילוי דמשה רבינו, כי העילוי והחידוש דלע"ל בעולם ובישראל הוא גם בתורה שהיא ממוצע בין אוא"ס לעולמות ובין הקב"ה לישראל. ומשיח עצמו נעלה גם מגילוי זה, כי גם ישראל נעלים יותר מהתורה בדרגה הכי נעלית ומשיח הוא יחידה כללית ועצם הנשמה מובן שהוא העצם שלמעלה מהתורה חדשה שתתגלה על ידו. וזה תלוי במעשינו ועבודתנו עתה שעיקרה עבודת הבירורים, גם הנתינת כח לזה הוא מרוחו של משיח שבתחילת הבריאה, אלא שאז היה בהעלם וע"י שמשה, גואל ראשון וגואל אחרון, קיבל תורה מסיני, בא זה לידי גילוי.

ירידת והמשכת אלקות, השמים כסאי לישיבה, כל קומתו ראש ומוח יורד למטה. הדום רגלי, כסא קטן שמעמידים תחת רגלי היושב להגבי' ולעלות מלמטה למעלה. שניהם נפעלים ע"י עבודת האדם, שמים וארץ. לימוד התורה וקיום המצוות. ע"י תורה פועל ענין כסאי, המשכת אלקות מלמעלה למטה, וע"י מצוות בדברים גשמיים פועל הדום רגלי, העלאת הגשמי מלמטה למעלה, אף שהעולם על מילואו נברא מ"מ פועלים עילוי בעולם. שייכות הפרשה (קדושים) להפטרה, "קדוש אני ה'" הוא נתינת כח ותביעה (דאס מאנט) להיות "קדושים תהיו" ול' הבטחה, הקדושה דישראל למטה היא תוצאה ומסובב מהקדושה שלמעלה. אתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם. שניהם אמת, נתינת כח מלמעלה לעבודה, נשמה שנתת בי, הנותן בעין יפה הוא נותן, בכח זה עובדת הנשמה למטה. וע"י נפחתה בי מוסיפה למעלה, למעשה ידיך תכסוף. ע"י שנמשכה בו נה"א ונעשה בר מצוה מתחיל לעסוק במצוות, אז מוסיף קדושה למעלה, אתם מתקדשים בי, ואח"כ ע"י עבודתו פועל שיהי' השמים כסאי והארץ הדום רגלי, אני מתקדש בכם. וזהו פירוש המדרש שבני המדינה עשו ג' כתרים למלך ונתן כתר אחד בראשו. בכתרים אלו הנמשכים ע"י עבודת בני המדינה ישנם ב' הבחינות הנ"ל. בתחילה ע"י עבודת האדם, ואח"כ ישנה נתינת הכתרים ע"י המלך, הקב"ה. ובזה גופא יש ב' הכתרים שנתן בראש בניו והכתר האחד שנתן על ראשו, שנמשך גילוי ממקום נעלה ביותר, למעלה מגדר עליון ותחתון, וממנו נמשך כתר אחד על ראשו, למעלה מראשו. ויש לקשר כל זה גם עם ענין ספירת העומר, וספרתם לכם מלמטה דוקא, זה מביא את הגילוי דמ"ת. ויחד עם זה כתיב ממחרת השבת שהכח לספירה זו נמשך מלמעלה, מבחי' השבת והפסח שלמעלה מענין הספירה. וזה נותן כח שתהי' אח"כ שלימות העבודה דוספרתם לכם גו' תספרו חמשים יום, עד להגילוי דמתן תורה.