קטנתי מכל החסדים – תשכ"ד

מים העליונים, מקור תענוגים עליונים ורוחניים, מים תחתונים, מקור התענוגים התחתונים והגשמיים; וביניהם רקיע המבדיל, כדי שהמלאכים שלמטה מהרקיע יוכלו לקבל השפע מלמעלה ולחלקו לכל עולם לפי ערכו (ע"ד חצר הכבד המבדיל בין אברי הנשימה לאברי העיכול, כדי שיוכלו לפרר את המאכל ולחלקו לכל אברי הגוף) נוסף לזה יש פסולת שיוצאת לחוץ. ובזה ב' מדריגות: "את המות" חיות מצומצמת נמשכת לע' שרים, בדוגמת החיות שבדומם; "ואת הרע" המשתלשל מחיות זו נגד הקדושה. קליפת פעור, מציאות ניזונית מפסולת ומחשיבה פסולת זו כדבר עיקרי, עד שהיו מתריזין בפנים יורדת ונעשית רע.

ונשב בגיא מול בית פעור: העצה נגד קליפת פעור היא הישיבה בגיא בחי' אין, סתימו דכל סתימין, כמשל הגיא שאפילו דבר גדול הנמצא בו

הוא בהעלם והסתר; והיינו, שהאדם משיג בשכלו שהאמת היא כדעת עליון שלמעלה יש ולמטה אין ולא דעת תחתון שלמטה יש ולמעלה אין, ה"ה עוקר את קליפת פעור. בעבודה, דעת תחתון, ק"ש ביטול היש מתייחד בשרשו אבל נשאר מציאות היש, ולא בטל במציאות לגמרי; דעת עליון הו"ע התפלה, ביטול במציאות לגמרי. לכן מי שתורתו אומנתו אינו מפסיק לתפלה כי עבודתו היא בענין החכמה שלמעלה באי"ע למדות, יש לו ממילא ד"ע, ואינו צריך לתפלה, אבל מפסיק לק"ש, כי צ"ל גם העבודה דד"ת, העבודה בהיש כפי שהוא במציאותו. כמאמר ר' חייא מן יומי לא כוונית כו', כי היתה תורתו אומנתו, לא הוצרך לכוון בתפלה. וזהו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, שנוסף על הביטול מצד עבודת התפלה "מכל החסדים" ישנו ביטול נעלה עוד יותר שנעשה מצד לימוד התורה "ומכל האמת".

דרושי חתונה