מרגלא בפומי' דרבא – תש"מ

"שכל טוב לכל עושיהם" ולא נאמר 'לומדיהם'. עיקרה של תורה (הכוונה דתורה והתורה עצמה) הוא שיהי' עמה תשובה ומעש"ט. אף שהם ענינים שונים. איתא בזהר: לית מח' תפיסא בי' כלל אבל נתפס איהו ברעותא דליבא, היינו בקיום המצוות בהקדמת הרעו"ד. בהיות עצמותו ית' מובדל מכל ענין אינו תפיסא אלא ברצון שלו עצמו, קיום המצוות. אלא שצריך גם רעו"ד וביטול דקב"ע כדי שלא תסתיר מציאות האדם לגילוי עצמותו ית'.

מארז"ל תכלית חכמה תשובה ומעש"ט ג' ענינים: חכמה, בן, מציאותו מהאב; תשובה, עבד, ביטול וקב"ע; מעש"ט, מצות שהם טובים ומאירים בהקדמת התשובה "שאין נרגש בו גם זה שהוא בטל להאדון, ומה שנרגש הוא רק רצון העליון". גם בלימוד התורה צ"ל ביטול דעבד כי בנשמה שתיהן כאחד. עיקרה של תורה שיהיה בה בעצמה ביטול דתשובה ומעש"ט. דבר זה מרגלא בפומי' דרבא, כי היה לימודו באופן של 'בשרא שמינא' שמודגש מציאותו של הלומד וגם אמר מילתא דבדיחותא וכו' לכן הי' מרגלא בפומי' מאמר זה שצ"ל ביטול דתשובה ומעש"ט בלימוד התורה.

שייכות ג' עניני חכמה תשובה ומעש"ט לזמן אמירתו שבת שלפני י"ט כסלו, פדה בשלום נפשי (העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור) קטנתי מכל החסדים (גמ"ח ותפלה) ומכל האמת (תורה) ומתחיל בעסק (עבד) התורה (בן) חיבור שניהם אמיתת ענין פדה בשלום נפשי ע"י גילוי היחידה, משיח יחידה כללית.