לויתן זה יצרת – תשכ"ה

ענין 'קניגי', צחוק ותענוג בדבר שפל שמצד-עצמו אינו כלום ומגלה תענוג עצמי. עד"ז התענוג מתיקון הטוב במ"ע וביעור הרע מל"ת שהוא 'תענוג העשוי, שנשפל מהתענוג שבעצמותו להתענג בהענין. הקניגי הוא שהלויתן יעלה את שור הבר ע"י שישחוט אותו בסנפיריו, שהם אהבה ויראה, רצוא ושוב. וקשור עם מצות פרה אדומה במים ואפר, ענין רצו"ש בעבודה, כללות התורה. ענין השחיטה לע"ל בסנפיריו שהוא ע"י הפסק, כי עליית כל המדרי' א"א בבת-אחת. עתה אסור לשחוט בסכין פגום מפני עליות וירידות דרצו"ש יכול להיות יניקת החיצונים.

אך עצ"ע א"כ איך יכול להיות עתה רצו"ש אם יבוא מזה יניקת החיצ' "ולא באתי אלא להעיר, שיעיינו ויתבוננו בענין זה, וישתדלו ליישב הדברים, באופן שאדם רוצה בקב שלו כו', וגם אם לא יבואו לבירור מסקנת הענין, הרי תהי' בינתיים מעלת היגיעה בתורת החסידות, שעי"ז מתקשרת בחי' חב"ד שבנפשו עם פנימיות חב"ד דא"ס ב"ה, וזוהי תכלית ירידת הנשמה למטה, כדי להתייגע בלימוד פנימיות התורה, ועי"ז זוכים לבחי' עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו למאן דדייקין במילי דחוכמתא, כמבואר בארוכה בהמשך תרס"ו.