ויהי ביום השמיני – תש"כ

המשכה באופן דעילה ועלול, הארה חיצוניות מהעילה מתפשט בעלול בבחינת קירוב והתלבשות, כי העלול כלול היה תחילה בעילתו. אבל התהוות יש מאין הוא חידוש שלא היה כלול באין קודם. הכח להתחדשות גדולה ונפלאה זו הוא מטוב העצמי דעצמות א"ס המחדש בטובו.

שני דרגות בטוב: א. "טוב ה' לכל", יחוד חיצוני לחיות העולמות. "טוב ה' לקויו", יחוד פנימי להמשיך נש"י. ב. "האור כי טוב" דיום הראשון יומשך בעיקר לעת"ל והארה ממנו מאירה עכשיו במועדים, ימים טובים, ובכל יום ע"י עבודה בתומ"צ בג' קוין עליהם העולם (העלם העצמי) עומד. האור הזה נמשך בעטרה הראשונה מעשרה עטרות, לעתיד יחי' הגוף מסוכ"ע שלא ע"י לבושי דצ"ח ואדרבא הנשמה תקבל חיות מהגוף.