פדה בשלום – תשל"ז (ב)

פדה בשלום – ע"י מלחמה, ע"י חרב של שלום, ובאופן דשלום ממש (וכמו החילוק בין דוד, שלמה ולעת"ל). והם ג' אופני עבודה שנרמזים בפסוק פדה בשלום – העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור:

גמ"ח – קיום המצוות באופן של התלבשות בדברים הגשמיים (לגמול חסד עם הניצוץ האלקי שנמצא בהם באופן של צער, להחיותו), לבררם ולעשותם עניני מצוות, ע"י מלחמה – נהמא אפום חרבא ליכול.

תפלה – אף שענינה בקשת צרכיו בענינים גשמיים, הרי אין זה באופן של התלבשות בדברים הגשמיים, ולכן אין זה באופן של מלחמה, אלא חרב של שלום (ורק התפלה דשבת היא בחי' שלום), שע"י רוממות א-ל בגרונם נעשה חרב פיפיות, של שתי פיות (ובפרטיות – חמשה כלי זיין), לבטל ב' האופנים שביניקת החיצונים: מריבוי הצמצומים – עי"ז שהאדם משפיל את עצמו לקבל מהדברים הגשמיים, או באופן דתגבי' כנשר, ע"י ענין הגאוה.

תורה – הלא כה דברי כאש, דברי אשר שמתי בפיך, כמו במ"ת, אז לא הי' מציאות של מנגד, וגם הפעולה-התלבשות בעולם היא בדרך פקודה וציווי מלמעלה (ולכן הפעולה היא גם בהפיכת הלעו"ז) – שלום.

ובפרטיות יותר – יש ג' ענינים אלו בתורה גופא: תלמוד בבלי, במחשכים הושיבני, בריבוי קושיות העלמות והסתרים – מלחמה; חרב של שלום – כל העוסק בתורת כו' כאילו הקריב כו'; ופנימיות התורה דלית תמן קושיא ומחלוקת, ובזה גופא – ביאור ענינים בנגלה שיש בהם קושיות ומחלוקת, עה"ח שבעה"ד, ופנימיות התורה כשלעצמה; גילוי פנימיות התורה עתה, ושלימות הגילוי לעת"ל – פנימיות אבא פנימיות עתיק. השייכות לקטנתי מכל החסדים – כי הביטול דקטנתי הוא לפי ערך מעלת החסדים, עד לתכלית העילוי דפדה בשלום.