פתח אלי' – תשט"ו

שורש הטבע משם אלקים, דעת תחתון; ושורש הנסים – משם הוי', דעת עליון. וע"י הנסים הנמשכים בעולם – המשכת הגילוי שלמעלה מהטבע בטבע – נעשה החיבור דדעת תחתון ודעת עליון. הטעם שיש צורך בחיבור זה (דלכאורה הרי גם דעת תחתון הוא אמת):

א' מג' הפירושים ב"טבע" הוא לשון מטבע, וקאי על הצורה והחיות האלקי שבעולם, הקשורה גם עם צורת החומר. והנה, התהוות חומר הנבראים היא מבחי' הדיבור (שעי"ז נעשים במציאות יש, להיותו לבוש הנפרד), והתהוות הצורה היא מבחי' הרצון (שעי"ז נעשים שייכים לענין הביטול, להיותו רק גילוי העצם). ונמצא, שגם הנהגה טבעית (השייכת לענין הצורה) היא מבחי' הרצון (אלא שבהנהגה טבעית הרצון הוא להנהיג את העולם באופן שהוא מציאות, ובהנהגה נסית – באופן שהוא כלא חשיב).

והיינו, שישנם שני אופנים בדעת תחתון: שהמטה מצ"ע הוא מציאות (ועפ"ז דעת תחתון ודעת עליון הם הפכיים); ושמציאות המטה היא כדי לגלות הענין ד"למעלה מעלה עד אין קץ" (ועפ"ז בעצם מהותם דעת תחתון ודעת עליון הם ענין אחד – גילוי הענינים שבא"ס).

וענין האמת שבדעת תחתון (ש"שניהם אמת") הוא באופן הב', ולכן גילויו הוא דוקא ע"י חיבורו עם דעת עליון. והיינו, שהשלימות דהנהגת הטבע היא דוקא כשנמשך בו הגילוי שלמעלה מהטבע.

אמנם בפרטיות, גם הענינים ד"למעלה מעלה עד אין קץ" ו"למטה מטה עד אין תכלית" הם שני ענינים, וחיבורם (וכן החיבור דדעת תחתון ודעת עליון, טבע ולמעלה מהטבע) הוא ע"י ענין שלמעלה משניהם – ההמשכה מבחי' "אנת הוא חד".