א"ר אושעיא – תשמ"ח

התחלת המאמר די"ט כסלו ד"ה צדקת פרזונו בשם בעל המאמר, רבי אושעיא, כי ביום הגאולה צ"ל ענין הגאולה (ישועה-אושעיא) בגילוי. פרזונו (מלשון פרזות) בישראל, ע"י הקדמת הירידה שפזרן לבין האומות, שירידה זו היא היפך טבע בנ"י, ועי"ז נעשה גם השכר באופן שלמעלה מהטבע: פרזות תשב ירושלים, וביחד עם זה, אני אהי' לה חומת אש.

ביאור המשך הכתוב בנוגע לעבודת בנ"י בהיותם מפוזרים בין האומות, שיש אצלם ענין "קול (העוסקים בתורה בעניני) מחצצים": מלשון חציצה לצורך טבילה וטהרה במי הדעת (בעבודת עצמו), ומלשון מחיצה, להבדיל בין הטמא ובין הטהור (בנוגע לפעולה בעולם). עי"ז מתבטל הפיזור בין האומות שבזמן הגלות, ונעשית הגאולה (פרזות) באופן דכפלים לתושי'.

הקשר עם גאולת י"ט כסלו, פדה בשלום, שלימותו בגאולה העתידה לבוא. והרמז בשיעור תהלים דיום י"ט, שסיומו "שירו לה' שיר חדש", לשון זכר, גאולה שאין אחרי' גלות. ואז יהי' הגילוי דפנימיות עתיקפנה אלי.