מזמור לתודה – תשי"ז

קרבן תודה, הודאה על נס שלמעלה מהטבע, ההודאה שלמעלה מהבנה והשגה. עבודה זו נמשכת מצד "דעת עליון" למעלה, כי אין בכח האדם להשיגו, שייכותו להענין ד"דעת עליון" היא באופן של הודאה.

דעת עליון (שם הוי') מיש לאין (המציאות דלמעלה היא יש האמיתי, והבריאה היא כאין לגבי'), "דעת תחתון" (שם אלקים) מאין ליש (ההתהוות אינה בדרך עילה ועלול, שהוא יש מיש, אלא מענין שאינו בגדר מציאות). ב' דעות אלו הן אמת ("א-ל דעות הוי'").

תכלית הכוונה לפעול גם ביש (שנברא משם אלקים, דעת תחתון) הביטול דשם הוי' (דעת עליון). זהו כללות ענין הנסים שלמעלה מהטבע, שמהם נמשכת העבודה באופן של הודאה, ובעבודת הקרבנות – קרבן תודה.

לעתיד לבוא יתבטלו כל קרבנות היחיד, מלבד קרבן תודה, שעיקרו יהי' דוקא לעתיד לבוא – כי אז יהיו כל הענינים בגילוי. וזהו "הריעו להוי' כל הארץ" ר"ת הלכה: הכרעת ההלכה היא מצד שם הוי' שלמעלה מהשתל' (לכן הלכות אינם בטלים לע"ל), והכלי לזה הו"ע הביטול ("נוחין ועלובין"), עבודת ההודאה. ועי"ז נעשה "הריעו" לשון שבירת הישות והמציאות דהעולם, ועי"ז "הריעו" לשון שירה ותרועה.