א"ר אושעיא כו' צדקת פרזונו – תשי"ד

ע"י הפיזור דישראל בין האומות ישנו קיום התומ"צ בתמידות, ובתוקף גדול יותר, מצד ההעלם וההסתר והגזירות מתעורר כח המס"נ. כמודגש בהימים טובים שבזמן הגלות, חנוכה ופורים, שהגזירה וההצלה קשורים עם ענינים שלמעלה מהשכל דוקא.

מענה אבנימוס הגרדי לאומות העולם על רצונם "להזדווג באומה זו", לכו וחזרו על בתי כנסיות ובתי מדרשות תינוקות מצפצפים בקולם, לימוד התורה צ"ל קשור עם הקב"ה (תפלה), למעלה מהשכל. וזוהי העצה להנצל משליטת אוה"ע באופן של חיבור וזיווג.

"מקול מחצצים" המחיצה בין טמא לטהור כו' שבהלכות התורה, עי"ז "הוי' עמו", למעלה מהשכל. "בין משאבים" ששואבים מהמעיין והמקור דתורה. לך ה' הגדולה וכו' והנצח זו ירושלים, מעלת מדת הנצחון (שמתעוררת ע"י המנגד) מגעת בעצם הנפש, ובשבילה מבזבזים כל האוצרות: אוצר של יראת שמים, לא רק יראה תתאה, אלא גם יראה עילאה, ובתורה, גילוי פנימיות התורה באופן המובן גם לנה"ב. "צדקת פרזונו", לשון "פרזות תשב ירושלים", גילוי למעלה ממדידה והגבלה, שבא ע"י העבודה דמס"נ ע"י ה"צדקה בישראל שפיזרן לבין האומות".