השם נפשנו בחיים – תשי"ח

חיי הנפש מוגבלים, והחיים שבהם "שם נפשנו" הם למעלה מהטבע, ובכח זה "לא נתן למוט רגלנו". ויובן ע"פ המבואר בענין "אתפלג קרח" שהוא ע"ד רקיע המבדיל בין מים למים, מחלוקת קרח ואהרן, שמאל וימין, גבורה וחסד. ענינו של קרח מחלוקת, ורצה לעשות הגבורות עיקר ולעשות חיזוק למחלוקת.

גם שמו של קרח ענינו הבדלה "רקיע כעין הקרח", ונוסף ע"ז "ואתפלג קרח". הבדלה דיום השני בין מים למים, בין תענוגים רוחניים לתענוגי עוה"ז, כדי שיתעלו יותר מקודם ירידתם. קרח רצה במחלוקת כי חשב שתכלית ההבדלה היא התענוגים הגשמיים עצמם, כי שרשם למעלה משרש הרוחניות. אך טעה, כי לגילוי זה (שיהי' לע"ל) צ"ל תחילה הרגש ומעלת הגילויים. לכן לא נאמר 'כי טוב' עד ליום שלישי. וכן הוא בעבודת האדם, על-אף מעלת העבודה דבכל דרכיך דעהו, הנה כדי שעניני העולם לא יפעלו בו ירידה ויוכל לראות בהם השגחה פרטית, צ"ל בכוונה שע"י יוכל לעסוק בתומ"צ. וזהו אין מחזיקין במחלוקת, וקרח רצה שתתקיים ההבדלה.

הכוונה העליונה במחלוקת קרח היתה שיבואו אח"כ לשלום נעלה יותר ע"י משה, ע"ד יום שלישי מתקן ההבדלה דיום שני. שם קרח שייך למחלוקת בטבעו, "ואתפלג" נעשה בבחירתו, דוגמת רקיע המבדיל כדי להגיע לעילוי. אך קורח שלא הי' בביטול לא הבין זאת. עד"ז בעבודה דכל מעשיך לשם שמים, מחמת הביטול, כל רצונו הוא קיום רצון הקב"ה. וזהו "השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו", כדי שהעסק בעניני העולם (רגלנו) לא יהי' למוט, יש לעסוק בדברי הרשות לשם שמים, ע"י החיים שלמעלה מהטבע, להיותם למעלה מהגבלה, יכולים לחבר ב' הפכים דחו"ג. קשור לי"ב תמוז שהיה בדרך נס בלי שידוד הטבע, ונכללו בו ב' הפכים של חסד וגבורה. נס וטבע, לאכללא שמאלא בימינא.