וידבר גו' אנכי – תש"ל

"לאמר", בכל מקום וזמן שלומד תורה הקב״ה בעצמו אומר ומדבר כמו במ"ת, כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו. "אנכי" סובל ב' קצוות: אינו בערך ידיעה (משא"כ הוי' אלקיך, ממכ"ע וסוכ"ע, שייך לידיעה), ולאידך, ר"ת אנא נפשי כתבית יהבית, צמצום למטה מהוי' אלקיך.

הכח לזה: "ויכתוב משה (ספר תורה) "מוצאיהם (משרש הנשמה) למסעיהם (לירידתם למטה) ואלה מסעיהם למוצאיהם", עלי׳ למהותו ועצמותו ית'. כי יש הנברא שרשו יש האמיתי. אנכי מי שאנכי, כתבית יהבית להיות אלקיך, כחך וחיותך. שם שמים שגור בפי כל קאי על העצמות, שאפילו תינוקות יודעים כי המאור הוא בהתגלות, יהודים פשוטים אומרים בפשטות גמורה דער באַשעפער און דער וואָס לעבט אייביק (הבורא, חי העולמים) הכוונה בזה לפשיטות העצמות דלא אתרמיז בשום אות ובשום קוץ ונמשך בכל פרטי הגוף ונה"ב שניכר בהם "מי כמוך באלים הוי'". כבר בתחילת עבודתו בכח להמשיך זה ע"י תשובה ומס"נ, פותחים לו אוצר העליון שכבר ניתן לכ"א במ"ת עם ביטול הגזירה דעליונים ותחתונים.

ב' אופני עבודה: אנכי נמשך לאלקיך ל' רבים, "מוצאיהם למסעיהם"; שאלוקיך יהיה כמו אנכי, "מסעיהם למוצאיהם". ע"ד רושם הקב"ע דר"ה על כל השנה, שפועל על כל השנה שיראה ראש השנה. ע"י הירידה, שקר העולם מתהפך לקרש המשכן. תורת הרב המגיד "עשה לך שתי חצוצרות", חצאי צורות, עבודת המטה עושה שלימות למעלה. כתבית (ה' אצבעות וקולמוס) יהבית (גם למי שאין שייכות לזה) ביטול הגזירה, ואני המתחיל, שנעשה דבר אחד עם אנכי.

"הוצאתיך מארץ מצרים", ארץ ל' רצון גם דלפנה"צ, ע"י עבודה בערות הארץ מדלג באין-ערוך למעלה יותר מלפנה"צ. כח זה ישנו לכ"א כשלומד תורה בכל מקום וזמן הקב"ה קורא ושונה כנגדו.