ש״פ יתרו, י״ח שבט. לעניני ה"דבור המתחיל" ראה תו"א פרשתנו. לקו"ת שה"ש מ, ב. ורד"ה זה חג השבועות תשכ"ט (מוגה תש"נ). לפני שפתח אמר: שהתוועדות זו קשורה עם ברכת "צאתכם לשלום" (כנראה הכוונה לרמ"מ פוטערפאַס) כיון שאצל חסידים הענין ד"אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה" הוא אמירת מאמר חסידות (שזהו גם ענין של "דבר הלכה", שהרי מכל מאמר צריך ללמוד "בכן" בנוגע לענין שבהנהגה בפועל) אומר עתה מאמר חסידות: תוכנו הוא קיצור מאמר אדמו"ר האמצעי בקשר עם הגזירה שלקחו אנשי חיל מישראל ודחקום ואנסום לעבור על רצונו ית'. המאמר בשלמותו נדפס לאח"ז במאמרי אדמו"ר האמצעי קונטרסים. בכותרת המאמר: "בשבעה שנים קודם הייתי על קבר אבי אדמו"ר נ"ע, וראיתי קטרוג גדול על בחורי (שונאי) ישראל .. ועל זה נתייסדה התורה הזאת". יש לציין שבהתוועדות נוכחו: הרה"ת הרה"ח ר' מנחם מענדל פוטערפאַס שז"ע יצא מרוסיא; הרה"ת הרה"ח ר' רפאל נחמן כהן שיצא מרוסיא לפני כמה שנים; והרה"ח ר' שניאור זלמן יפה שמעולם לא הי' שם ברוסי'. ארך חצי שעה, בכה כמה פעמים״. מיומן א׳ הת': ״ביום ה', כ״ו כסלו, נכנס ר׳ מענדל פוטערפאַס [שהגיע לנ"י מוצאי י״ט כסלו, אחרי צאתו מרוסי'] לראשונה ליחידות. הוא נכנס בשעה 9:45 ויצא לערך בשעה 11:00. שמעתי שמיד לאחר שר׳ מענדל יצא, ביקש כ״ק אד"ש לחפש את המאמר ״להבין ענין לקיחת אנשי חיל״ שאמר כ״ק אדמו״ר האמצעי בקשר עם חטיפת הקנטוניסטים לצבא רוסיא, וביקש למצוא את המאמר כבר בלילה ועכ״פ למחר. בלילה מצאו את המאמר, אולם הי׳ זה רק חלק מהמאמר, וכפי שידוע שמאמר זה הוא ארוך מאוד. שמעתי שגם למחרת שאל פעמיים אודות המאמר הנ״ל, והציע גם לחפש אצל כמה מזקני החסידים המחזיקים בידם הנחות שונות, אולם לאף אחד מהם לא הי׳ את חלקו השני של המאמר, והי׳ נראה שאינו שבע רצון מזה. רק בש״פ יתרו [השבת האחרונה טרם נסיעת ר׳ מענדל מבית חיינו] הבנתי, עכ״פ להשערתי, מדוע חיפש את המאמר הנ"ל".
תקציר
"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר", עסק התורה של כל אחד מישראל הוא דבר ה' ממש, "תען לשוני אמרתך", בכל זמן בלי שינוי, משא"כ קיום מצוות, עם החורבן בטלו רובם, ויש מניעות וכו' ולפעמים צריך מס"נ לקיימם ועומדים בניסיון במשך כו"כ שנים.
אדמו"ר האמצעי (בד״ה להבין ענין לקיחת אנשי חיל מישראל ביד נכרים) מבאר ענין הרצון במצוות, אף שמחולק לעדות חוקים ומשפטים הם למעלה מהשכל, כי רצונו ית' להיטיב לישראל ע"י קיום רצונו, משחרב ביהמ"ק נסתלק רצונו וכתוצאה מכך בטלו כמה מצות ונותרו רק פ"ז מצוות עשה שעל-ידם קיום העולם (חוץ משס"ה ל"ת שנשארו בשלימות), ומדת הדין מקטרג שגם מעט מצות אלו מקיימים אותן כמצוות אנשים מלומדה בלי אהוי"ר. כדי לבטל הקטרוג ניתן בלב מלכים לגזור על כמה מישראל שלא יוכלו לקיים מצוות, אז מצטער מזה וצועק כו', בזה מורה ומגלה את הרצון והתענוג שלו שתומ"צ נוגע להם בפנימיות הנפש, וכשיאפשרו לו הוא יקיים אותם בהתלהבות ותענוג גדול. זה פועל שיחזירו את כל המצוות וביהמ"ק. (ואף שישנם אלו ששקעו ברע ח"ו, הוא ענין הבירור וצירוף הרע שקודם הגאולה).
בזמן הגלות תורה במקום קרבן, כי מצטער על שאינו יכול להקריב בפועל, צער נחשב כמו תענוג וכאילו הקריב, אף שלימוד הוא חכמה, עולה עד כתר, למעלה משורש המצוות, וזה שייך רק בגלות שאי-אפשר להקריב. בכח התורה להגיע בכל זמן למצב דשכינה מדברת מתוך גרונו, משא"כ במצות לפעמים ישנם מניעות ועיכובים כדי לבחון ולגלות כמה יקר ונוגע להם בפנימיות נפשם ומס"נ לא רק על ג' עבירות הידועות אלא על כל תומ"צ ומעמידים דורי דורות שחפצים ללמוד תורה ולקיים מצוות ופועלים שלא יהיה קטרוגים ויה"ר שבקרוב ממש יאמר לצרותיהם די ויוציאם מן המיצר אל המרחב.