זכור – תשמ"ד

גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, היינו שההוראה למעשה היא מהלימוד שבתורה, והרי גם הסיפורים שבתורה הם הוראות. ב׳ אופני מלחמה שבתורה הם ב׳ אופנים בעבודת האדם. מלחמת כיבוש הארץ וז׳ אומות, כיבוש המדות (והמוחין השייכים להן) להפכם לקדושה והיא עבודה קשה ביותר, כי לא זכו שתעשה ע"י משה. אבל אפשר לברר אותן ולפעול גם באו"ע הכרה והתבוננות שה' המציא אותם בכוונה כו'. הגורם לאוה"ע שאינם כדבעי הוא עמלק ראשית גויים שפועל בהם שיתנגדו לקדושה ומכניס בהם קרירות וספיקות וכו׳, עד שנעשה אצלם גם מדות רעות כו׳. ע״י התבוננות כובשים את הז׳ אומות.

גם יש בו חוצפה בלא תגא. לכן צריך להיות בו ענין דתמחה, כי מרידה אי אפשר לזככו ולבררו, אלא אחריתו עדי אובד, שבירתו זו היא תקנתו. אלא שכל מה שברא הקב״ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, ושבירתן זוהי תקנתן, לגלות על ידו שאין עוד מלבדו. במרידה אי אפשר לברר. אמנם התוקף של עמלק אפשר להפוך לקדושה, ובלשון רז״ל מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר, כי בזה אפשר להיות אתהפכא. וזהו ג״כ מה שארז״ל מבני בניו של המן למדו תורה כו׳, כי את התוקף של עמלק יכולים להפוך לקדושה.