כי תשא – תשמ"ד

מחצית השקל היא מצוה כללית ובאה לתקן חטא כללי, לכן רומזת על עבודה כללית השייכת לכללות ישראל. קטן וגדול, עשיר ודל שוים בזה.

דהנה המצווה ושכרה אינם ב' הפכיים אלא ב' חצאי השקל. המחצית מלמטה ומלמעלה. כתורת הרב המגיד, חצוצרות, ב' חצאי צורות ונעשים מציאות אחת. כמו בתפילה שהיא עבודה שבלב מחד, וכעבדא קמי' מרי' מאידך ונעשה מציאות אחת עם הקב"ה. כן בכל המצוות האדם נותן מחצית שלו בשלימות, בעין יפה והתמסרות גמורה עד למס"נ, כי יודע שיומשך מחצית מלמעלה, ע"ס גם המקיפים.

זה יתנו, בעין יפה נותן את כל י' כוחות נפשו, מראשית העבודה עיקרה ושרשה, קב"ע, ענין האדנים שעומדים בקרקע, יסוד המשכן, ומחזיקים את הקרשים. עד למס"נ. עי"ז ממשיך מלמעלה ע"ס ומקיפים ונעשה יחד עשרים גרה השקל.

כופר נפשו, לשון חליפין, שפועל בעצמו חילוף ושינוי הטבע ע"י מס"נ, לא רק כפרה לעגל אלא שלימות העבודה עד למציאות חדשה. נשיאות והרמה בכל הכוחות. וממשיך האמונה דמקיף בכוחות הפנימיים. וכל זה נפעל על ידי משה רעיא מהימנא בבחי' משה שבקרבו.