ויאמר ה' לך לך – תשמ"ה

ענין "לך לך וגו'" בעבודת האדם: הנה לימוד התורה צ״ל באופן כזה שילך (ער זאל אוועקגיין) מכל עניניו, וכנודע מענין "ונפשי כעפר לכל תהי׳, פתח לבי בתורתך", ההצלחה בלימוד התורה היא ע״י שמבטל מציאותו, "כעפר לכל תהי׳", היינו שהולך מארצו וכו׳. וזהו גם מה שאמרו רז״ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וידוע הדיוק בזה מדוע לא נאמר במשנה מה יהי׳ שכרו של המקיים את התורה במצב בינוני... כי דוקא ע״י עבודה בבחי' עוני וביטול, נפשי כעפר לכל תהי׳, עי״ז באים לפתח לבי בתורתך, דזהו ענין סופו לקיימה מעושר ברוחניות, שבא אל בחי׳ העושר שבתורה, ריבוי בלימוד התורה באופן של לאפשא לה, שמחדש בתורה. עד״ז הוא גם בעבודת התפילה (ההליכה מלמטלמ"ע) שצ״ל "לך לך מארצך גו׳", וכמאמר המשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, דהיינו ע״י ההתבוננות בגדלות הא–ל ושפלות האדם, וגם התפילה עצמה היא באופן שהאדם המתפלל עומד כעבדא קמי׳ מרי'.