ויאמר גו' לך לך – תשמ"א

"לך לך", לך אל עצמך, שילך וישוב אל עצם מציאותו, אל שרשו ומקורו. "אל הארץ אשר אראך", שאראה ואגלה אותך במהותך ועצמותך. ע״ד פירוש רבינו הזקן, "אתה", דו עצמות א״ס ב״ה, "הראת", האָסט זיך באַוויזן, ע"י הליכה "מארצך וממולדתך ומבית אביך גו׳", מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, יבוא לבחי' "ואגדלה שמך", דכל מעשה המצוות הוא לאתקנא רזא דשמי׳, עד לתיקון שמו הגדול,

בו גדלות ע״י קיום התומ"צ. וזהו מה שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ע״י העבודה ד"לך לך" מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, פעל אברהם אבינו ואגדלה שמך, לאתקנא רזא דשמי׳, עד לבחי׳ שמו הגדול.

הוראה נצחית מזה, שצריך ללכת "מארצך", מרגילותו, "וממולדתך", מהחינוך שקיבל, "ומבית אביך", משכלו המוליד את המדות, וההליכה היא לשרשו ומקורו, "אל הארץ אשר אראך". וזהו ע״י הירידה מלמעלה למטה, הירידה אל הארץ כפשוטה, לבירא עמיקתא, עוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, עושים דירה לו ית׳ בתחתונים, ירידה לצורך עלי׳, ומגיעה הנשמה בבחי׳ "לך", לעצמותך ומהותך, עד למעלה משרשה ומקורה, למעלה גם מבחי׳ האלקים אשר נתנה. ע״י העבודה בעסק התורה ומצוות בכלל, הנחלקת לג׳ קוין. וזהו מה שממשיך "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך גו׳", שזהו כנגד ג׳ הקוין.