התחברות
מוצאי ל"ג בעומר

וספרתם לכם – תשי"א

עיקר ושלימות הבירור, הוד שבהוד
מוצאי ל״ג בעומר. ״אחר שיחה הראשונה הי׳ מאמר דא״ח. בתחילה ישב מעט והי׳ ניכר שלא הי׳ יכול להתחיל, וגם בכה בהתחלה, ואח״כ פתח: ״און דאָס איז וואָס עס שטייט וספרתם לכם״, ודיבר מאמר דא״ח, פחות מעט מחצי שעה, אודות ספירת העומר, בירור כל מדה בפרט, וביאר ענין התכללות המדות, והכח לזה הוא ממחרת השבת, למעלה משבת, עצומ״ה א״ס, ועי״ז, אחרי ספירת העומר, מגיעים להביאני המלך חדריו. באמצע אמירת המאמר התעלף א׳ הנוכחים, עיניו הק׳ של כ״ק אדמו״ר שליט״א היו פתוחות בעת המאמר, והמתין באמצע המאמר עד שהביאו מים, ואח״כ המשיך״ (מיומני התמימים). חלק מתוכן מאמר זה, בשילוב ד״ה להבין ענין מתן תורה תשי״ג, הוגה ונדפס בלקו״ש ח״א ע׳ 265 ואילך. לכללות המאמר ראה ד"ה משכני תרנ"ה. תרס"ח. ד"ה וספרתם דש"פ במדבר תש"א. וראה לקמן להבין ענין ספה"ע וד"ה משכני תשי"ח. ראה גם ד״ה משכני ב'אתהלך לאזניא'. כתובים ח״ב. אוה״ת שה״ש.

תקציר

הגילוי ביום א' דחג פסח הוא אתעדל"ע לבד ונרגש רק בנה"א, אבל נה"ב נשארת בתקפה; בעבודה דספה"ע, מלמטה למעלה, פועלת הזזה גם בנה"ב. ב' ענינים בבירור נה"ב: הקרבת העומר, וספירת העומר שענינה בירור מוחין ומדות דנה"ב כפי שכל מדה כלולה מז' (חסד שבחסד, תשוקה גלוי' לגשמיות, גבורה שבחסד, שנאת המנגד לו בענין זה וכו'). עיקר הבירור נשלם בל"ג בעומר, הוד שבהוד, שהוא סוף עיקר המדות. קשור לרשב"י שעבודתו הי' לקשר עומק רום עם עומק תחת, לכן גילוי שורש שרשו למעלה הוא ע"י הוד, המדרגה התחתונה ביותר בעבודה (הוד שבהוד). הכח לבירור כל סדהש"ת עד למטה מטה הוא "ממחרת השבת" למעלה משבת, המדריגה הנעלית ביותר בזמן.

"וכאשר עומדים בל"ג בעומר בתנועה של התקשרות ללימוד פנימיות התורה, לילך בדרך שפתח רשב"י, ולהמשיך זאת על כל השנה כולה, הרי זה הכנה והקדמה להענין דמ"ת, הביאני המלך חדריו, וזהו גם עת המוכשר לבקש ולפעול (אויסבעטן) שתקויים בקשת דוד המלך, "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", שגם "בתורתך", לימוד נגלה דתורה ולימוד רזין דאורייתא, יהי' גילוי הנפלאות, ועד לביאת משיח צדקנו".

פרשה / חג