להבין ענין ער"ח ור"ח – תשי"ד

התעלמות אור הלבנה בערב ר"ח, הארת העלם העצמות בגילוי אל הזולת, רחוק מן העצם, נקרא חשך. החילוק בין אור לחושך ע"ד החילוק בין אהבה ליראה. "ואהבת" בגימטריא ב' פעמים אור, אור ישר ואור חוזר. הם ב' עניני ואהבת: א' ציווי להתבוננות, רצוא, אור חוזר; ב' שיהיה שם שמים מתאהב על ידך, המשכת אלקות למטה, שוב, אור ישר. בשניהם, הן העלאה והן ההמשכה הם בריחוק מהעצמות. לכן נקראים אור. "אמנם ענין היראה הוא

מצד הקירוב, שמתבונן במ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא, שבשמים וארץ הוא בשוה, ובכל מקום אני מלא, אומעטום אין פאראן דער גאנצער אני, שזהו מצד העצמות דוקא, ומצד התבוננות זו אין לו שום מבוקש כלל, ואדרבה תפול עליו אימה ופחד באופן של ביטול והעדר המציאות לגמרי".

עבודת יצחק היא יראה, ופחד יצחק, הביטול שמצד העצמות למעלה מהגילוי ונקרא בשם חושך למעלה מאור. לעתיד לבוא יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו, אף שעתה אינו מאיר. גם הקירוב שמצד העצמות נקרא בשם חושך, לעת"ל תומשך גם בחי' זו באופן של אור וגילוי למטה, שגם הקירוב לא יהי' בבחי' חושך אלא בבחי' אור וגילוי. גם הקירוב שמצד העצמות יהיה אור וגילוי. ע"ד שבת שלמעלה מהשתלשלות ואעפ"כ נמשך ממנו בהשתל' נמצא שגם מבחי' שנקרא חושך יכול להיות המשכת אור וגילוי בהשתל'. יעקב קנה הבכורה מעשו, אורות דתהו, אלא שעכשיו כתיב "וישטום עשו את יעקב" שלא נתברר עדיין, אבל לעתיד בגמר הבירורים אזי יהיה "ורב יעבוד צעיר" באמונה ובלב שלם כי יתברר לגמרי בתכלית העלי' שגם החשך שלמעלה מהשתל' יאיר למטה. "אשת חיל עטרת בעלה".