בהעלותך – תשכ"ט

מבאר ענין התעוררות כח הרצוא בנש"י שנתעלם ע"י ירידתם לגוף, שהוא ע"י אהרן, ענין התורה, שמירת נר הנשמה ע"י נר תורה, לא רק שאינו עובר על ציויי התורה, אלא מקיים תומ"צ בביטול וקב"ע שהיא ירושה מהאבות, לא רק נשמות דבי"ע שהגוף ונה"ב מסתירים, אלא גם נשמות דאצילות, הגם שהם בשלימות הביטול, אבל אינם בטלים במציאות לגמרי, רק ע"י קיום מצוות בטלים לגמרי.

גם לפני מ"ת היה האבות בבחי' מרכבה, 'דבר גדול' זה מעשה מרכבה, עליית האדם דאצי' למדרגת "לא אדם", מ"מ החידוש דמ"ת בהלכות שהם 'דבר קטן' ע"ש הביטול לאוא"ס וממשיך ביטול בלומד, "תען לשוני אמרתך", ביטול שאינו שולל את המציאות אלא אדרבא זה גופא הוא מציאותם, הגם שהם בביטול, מ"מ 'אני משמר את נרך', שלהבת עולה מאליה. היינו, שלימוד התורה וקיום המצוות הוא בביטול וביחד עם זה גם בחיות ובשמחה. וכיון ששמחה פורצת גדר, לכן, ע״י שמחה של תורה ושמחה של מצוה נמשכים כל הענינים הרוחניים והגשמיים בלי הגבלות.