וירח ה' – תש"מ
תקציר
בזכרונות דר"ה אומרים "ויזכור אלוקים את נח" אף שבר"ה העיקר הוא הזכירה דבנ"י ולא דכל העולם. והוא מפני שהכריתות ברית דנח הוא שהעולם יהיה כפי הכוונה בשביל ישראל. וזה מתבטא בכריתת הברית ד"לא ישבותו", שהוא מצד כח הא"ס, שהרי הנבראים מוגבלים וממילא צריכים להשתנות, וזה שאינם משתנים הוא מכח הא"ס שבהם. היינו, שבתוקף העולם מתבטא (לא ענין של העלם אלא) גילוי כח הא"ס.
עה"פ "וירח הוי' את ריח הניחוח", איתא במדרש שהיה ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש, ריח של חנניא מישאל ועזריה, וריח דורו של שמד. כדי שיהי' כר"ב דהעולם לא מספיק עבודת הקרבנות של נח, אלא צריכים למס"נ. כי במס"נ מתבטא ענין זה של "לא שניתי", וזה מתגלה דוקא ע"י ההעלם וההסתר דהעולם, דוקא בזמן הגלות מתגלה ענין המס"נ. תוקף העולם הוא גילוי כח הא"ס. ומדת הדין מתהפכת לרחמים, שהטבע גופא מגלה אלוקות, כי מצד עצם מעלת נש"י שמושרשים בעצמות א"ס ב"ה, ש"לאו מכל מדות איהו כלל", גם מדת הדין מתהפכת לרחמים.
קטע מסוף המאמר:
"השייכות דתיבת נח לוירח ה׳ את ריח הניחוח, כי ענין השלום [תיבת נח] הוא חיבור ב׳ הפכים, וגם ריח הניחוח דעבודת המס"נ ועד להמס"נ בדורו של שמד הו״ע חיבור ב׳ הפכים. שהרי ההעלמות וההסתרים וכו׳ שבדרא דעקבתא דמשיחא, ובפרט המאורעות שאין להם כל הסברה, הם ענינים דהיפך הקדושה, ואעפ״כ מהפכים אותם לקדושה, דלא רק שאינם מונעים אותו ח״ו מעבודת ה׳, אלא אדרבה, שעי״ז הוא מוסיף אומץ בעבודתו ובאופן דמס"נ בכח, וזה נחשב לו למס"נ בפועל, כי במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא ומקיים את הציווי עבדו את ה׳ בשמחה, שכל פרטי עבודתו הם בשמחה גלוי׳. ובכדי שיוכלו ישראל לקיים הציווי עבדו את ה׳ בשמחה נוטלים מהם (נעמט מען פון זיי צו) כל הנסיונות וכל ההעלמות וההסתרים, ועד שגם בזמן הגלות חושך כפול ומכופל הנה לכל בני ישראל הי׳ אור במושבותם".