הנני מביא אותם מארץ מצרים – תשכ"ח

הקב"ה מוכן ומזומן ("הנני") לגאלנו "מארץ צפון" גלות קשה כארץ מצרים, ובודאי "מירכתי ארץ" כארץ אשור. "אותותינו", ב' אותות ואותיות. אות א' "הנני מביא אותם", אותיות התפלה מלמטה למעלה; "מה נאוו על ההרים", אותיות התורה המשכה מלמעלה למטה. מטרת הגלות היא עבודת הבירורים: בארץ צפון, משם תפתח הרעה, להפכה שתהא "צפונה לפני ה'"; ובירור יסוד דלעו"ז מירכתי ארץ.

"בם עור", מום בקצה הכי עליון, שחסר בענין "שאו מרום עיניכם" ר"ת שמע. "ופסח", מום במקום תחתון שאינו ניכר, גאולת כל בעלי מומין; כשיטת ב"ה אפילו חגרת וסומא. "הרה ויולדת יחדיו", חיבור העבודה דקב"ע בגלות (ראשו בין ברכיו) עם הגילוי (יולדת) שלמעלה, "קהל גדול ישובו הנה", הקהל, של הכוחות שבו עד להקהל דכל ישראל.

התקיעה בשופר גדול תעורר את כולם (עס וועט אלעמען דערנעמען), גם אלו ששום דבר לא פעל עליהם (קיין ענין האט זיי ניט דערנומען), שאפילו בזמן גילוי המשיח הם עדיין במצב של עור ופסח, גם הם יתעוררו ע"י התקיעה בשופר גדול להיות קהל גדול ישובו הנה. ויתגלו ב' האותות… הגאולה תומשך מעצמות לכן תפעל על כולם (די גאולה ועט דערנעמען אלעמען) כמאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר: קיין איין איד וועט ניט בלייבן אין גלות. (שום יהודי לא ישאר בגלות).