זאת אות הברית – תשמ"ג

ענין הקשת שנתחדש אחר המבול (אות ברית כו׳), לכאו' הוא דבר טבעי כשהשמש זורח בצד א׳ מהרקיע וכנגדו יש עננים עי״ז נראים גווני הקשת. אלא ישנו ענן למעליותא, שע"י יכול לקבל אור אלקי ע"ד שמש ומגן ה"א. ענן דמ"ת. שרשו גבוה מאוד, ישת חשך סתרו. אלא שע"י השתלשלות בא ענן לגריעותא, ירידה ביותר מחמת ריבוי השתל' ומסכים ופרסאות עד לענין השבירה, "כעב פשעיך וכענן חטאותיך". עבודת התשובה דענן הקטורת דיו"כ. אור חוזר. וממנו נעשה קשת בג' גוונין חסד דין רחמים ומבטל ונמחה הלעו"ז באופן דזיכוך.

בענין "הקשת בענן" ישנו ענין נעלה מכל הברכות הנמשכות ע״י הענן, "את קשתי נתתי גו׳", קשתי דבר המוקש לי, לעצמותו ומהותו ית׳. "כמראה הקשת אשר יהי׳ בענן וגו׳ הוא מראה דמות כבוד הוי'". וכל זה הוא באופן של ברית, שמאחד את העוברים בין הבתרים להיות עוברים בתוך גוף אחד ממש, להיות לאחדים כאחד ממש. ולכן שכאשר גווני הקשת הם בהירים צריך לצפות לרגליו של משיח, דאתא לאתבא צדיקיא בתיובתא, ע״י שמגלים את הניצוץ משיח שבכל צדיק, ענין התשובה, עי״ז מתגלה משיח הכללי.