החודש הזה לכם – תשל"ה

פסח, יצי"מ, בחי' בתי, מקבל דלית לי' מגרמי' כלום. שבועות, מ"ת, בחי' אחותי. סוכות, בחי' אמי. בניסן עתידין ליגאל, גילוי עצמות א"ס ע"י ביטול דבתי דוקא. כי תלוי במעשינו ועבודתינו בביטול בזמה"ג. עבודת התשובה "בסוף גלותן" נרגש שאין זה מצ"ע אלא מפני "שהבטיחה תורה". יש בו חיבור ניסן ותשרי, תשובה בכח עצמן ומצד הבטחת התורה. הכח לחיבור זה הוא כי תכלית הכוונה בהבריאה דתשרי הוא בשביל הגילוי דניסן. לכן התחלת התורה בגלוי הוא מ'בראשית' ובפני' הוא מ'החודש'. ומתגלה בעולם "כה" דרגת "זה".

[הנחה בלתי מוגה: 'בתי' גורם המשכה נעלית ביותר אף שהוא בתכלית הירידה. מס"נ בזמן הגלות אף ש"אותותינו לא ראינו", הסתר בתוך הסתר, מ"מ אינו בוש מהמלעיגים (שנוגעים רק כשהוא מציאות, ער אלס ער), מהן היה משה עניו באמת, לא מעלת מוחין ומדות אלא התוקף דקבלת-עול.]