זה היום תחלת מעשיך – תשי"ז

מאמר ראשון מהמשך בה' מאמרים שלאחריו. "וידועה הקושיה (כפי שמאריך בזה כ"ק מו"ח אדמו"ר בההמשך דראש השנה) דלכאורה הי' צ"ל הקביעות דראש השנה בכ"ה באלול". הכוונה לסה"מ תש"ד, יצא לאור כ"ג אלול תשט"ז. לכללות המאמר ראה המשך תער"ב ח"ג ע' א'ריד ואילך. סה"מ תרפ"ט ע' 14 ואילך. אחרי המאמר אמר: מעולם הוקשה לי ("מיר האָט אַלעמאָל געאַרט") בהמבואר בחסידות בענין "אין מלך בלא עם" שהוא "מלשון עוממות שהם דברים נפרדים כו'", ומקשרים זאת עם הענין דהמשכת המלכות שנעשית ע"י נשמות ישראל דוקא! עד שמצאתי מאמר מאדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע (וניכר שמאמר זה הוא עוד מרבותינו נשיאינו שלפניו), שבו מבואר שנוסף להענין ד"אין מלך בלא עם", יש במלוכה ענין נעלה יותר – "מלך המלכים", ש"מלכים" אינם "נפרדים". והענין ד"מלך המלכים" שייך לנשמות ישראל דוקא, שהרי "כל ישראל בני מלכים הם", "בת מלך", ולכן שייכים הם להענין ד"מלך המלכים", ודוקא הם מעוררים את הענין דהתנשאות עצמי, כמדובר לעיל בהמאמר. (וסיים): אין מקרא יוצא מידי פשוטו", יתן איפוא השי"ת, שתהי' הגאולה השלימה בקרוב, בעגלא דידן, במהרה בימינו, שאז יקויים הייעוד "והיו מלכים אומניך", ושאר הענינים הנמנים בכתוב, ובמילא יהיו ישראל "מלכי המלכים", והקב"ה – "מלך מלכי המלכים". יתן השי"ת שיעוררו את ההתנשאות עצמי, ועי"ז ימשיכו שהקב"ה יהי' "מלך מלכי המלכים" כפשוטו, בגאולה השלימה, במהרה בימינו.