ואתה תצוה – תשמ"ה

תכלית עבודת האדם היא לעשות קשר אמיץ ויחוד נפלא בין ישראל לקוב״ה, חתן וכלה, וצריכים שושבינין כי אינם בערך זל״ז, משה ואהרן, שושבינא דמלכא שושבינא דמטרוניתא. העלאת נרות המנורה, ז' סוגים בנש"י ע״י אהרן, אל החתן שהוא הקב״ה. בעבודה, תפילה הוא העלאה מלמטה למעלה, "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". אבל משה ממשיך את החתן שהוא הקב״ה אל ישראל, ע״י נתינת התורה. לימוד התורה ענינה המשכה מלמעלה למטה, הלא כה דברי כאש גו׳, התורה היא אש יורדת למטה באופן שלא בשמים היא.

ב' הענינים דתורה ותפילה: "שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" הו״ע התורה, לכן מקדים ויקחו אליך ע״י משה; "יערוך אותו גו׳" הו״ע התפילה, ע״י אהרן. לימוד התורה, צ"ל ע"י כתית וביטול, ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך. וגם משה עצמו הי׳ צ״ל בביטול, משה עבדי, כתותי מיכתת שיעורי׳. כתית ומרירות, כמאמר היונה יהיו מזונותי מרים כזית, וגם הזית משכח תלמוד של ע׳ שנה. וע״י שכותשים אותו מוציא שמנו, לא רק לאור אלא "למאור" מקור האור. שגם בהיותו במקומו הנה מחמת הביטול נמשך בו המאור.

"להעלות נר תמיד", כי חיוב לימוד התורה כפשוטו הוא תמיד בכל זמן. ולאחרי זה כתיב "יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר גו׳", שקאי על תפילה, העלאה מלמטה למעלה כאש העולה בטבעו למעלה. ג׳ ענינים: א׳ יערוך אותו אהרן, התבוננות וסידור ועריכת המחשבות; ב׳ בהעלותך את הנרות, ההעלאה עצמה מלמטה למעלה; ג׳ בהטיבו את הנרות, שהנרות יאירו למטה. לכן נאמר בה מערב עד בוקר, כי בתפילה יש חילוקי מדרגות דערב ובוקר, ואינו חיוב תמידי כלימוד התורה, אלא הוא בערב ובבוקר כקרבנות, לפני התפילה צ״ל לימוד התורה, כדי לידע איך להתפלל, וגם הלכות תפילה, ודוקא ע״י הלימוד כראוי אז התפילה היא כדרוש.

אמנם לפני פרטי עבודת חתן וכלה, צריך לסיעתא דשמיא, דזהו ענין תצוה לשון צוותא וחיבור, שמחברים המעלה עם המטה בכללות ואח״כ נמשך מזה כח על הפרטים. ו׳ ואתה, חיבור ב׳ האילנות, אילנא דחיי ואילנא דטוב ורע, כמבואר בארוכה בקונטרס עץ החיים.

הוספה