כי תשא – תשמ"ה (א)

הוראה הנצחית במצות כי תשא, שנא' בלשון יחיד ולזמנו של משה רבינו בשביל אדנים וקרבנות ציבור ובזמן המקדש היה רק לקרבנות. ענין האדנים, יסוד המשכן, מבלעדיו אין קרבנות. הוראה מזה, כי בעולם היסוד שעליו עומד הבנין הוא למטה. ראשית העבודה עיקרה ושרשה הוא קב"ע. רק כאשר מיוסד על אמונה הקב"ע כדבעי. לזה צריך כי תשא את ראש, שגם הראש שעומד מעל הגוף לא ישאר במקומו אלא מתנשא למעלה ממדרגתו ואז הקב"ע כדבעי.

גילוי האמונה ע"י משה נשיא הדור ומשה שבכ"א הנשיא הוא הכל, פועל על

כל הכוחות שיהי' מילתא זוטרתא וקרוב אליך. נקודת האמונה, היהדות, והחכמה תתלבש בהשגה, בדעת, במח' ודו"מ, עד לגוף ונה"ב וחלקו בעולם ולכל העולם. לכל זה צריך כי תשא את ראש, כי כל ירידה צריכה ליתר נתינת כח. ישראל שהם ראש וראשית העולם עושים אדנים, יסוד, וקרבנות העלאות הכוחות והחושים מעוה"ז התחתון, עד רזא דא"ס.

עשיר ודל שוים בזה, אף שלכ"א תפקיד מיוחד שאין לשנות, כמו כהנים ולוים שכ"א על מעמדו. אבל אין זה גורע במעלה שכולם שוים, רק התפקיד שונה. ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה, אף שהם שונים צ"ל כל אות מוקף גויל ומיוחד, אבל בכלל קדושת ס"ת כולם שוים. ישראל מצד שרשם הם למעלה מהתחלקות. טעם נתינת עשר גרה כי הוא שלימות הגילוי העולם. עשר ולא תשע. לכפר על נפשותיכם, אינו על חטא, אלא גילוי פנימיות עתיק, המשכת התענוג למטה, נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני.