זה יתנו – תשי"ח

נתינת מחצה"ש לצורך קרבנות, ענין התפילה, רצון וצמאון דספי' המלכות, ואני תפילה. אמיתת ההתהוות הוא מעצמותו, מלכות היא הארה בלבד ובפרט כשיורד לבי"ע ומשם יפרד, לכן רוצה לעלות ולכלל בעצמות. עד"ז בנשמה אף שהיא חלק אלוה ממעל ממש, בירידתה בגוף ונה"ב שייכת לחומריות, יש בה צמאון לכלל בעצמות בסולם דתפילה דבמקום קרבנות להיות אשה ריח ניחוח להוי'. לאדם העליון רמ"ח אברין דמלכא, מלך ישראל שדומה לאדם התחתון בקיום רמ"ח פקודין. עש"ז נק' אדם אדמה לעליון. ונלקח מהאדמה התחתונה, עפר (אתגליא) בלול ממים (אתכסיא) ע"ד משה, תכלית הביטול. העבודה להמשיך מים בעפר. א"ד (יעלה מהארץ, ביטול היש) מ"ה (ביטול במציאות). ב' מדרגות הוי' הוא אלקים דאליהו. הא' אלקים מעלים הב' ע"ד לעתיד.

חילוק מזבח אדמה, במדבר, רך, טו"ד, נוטה לכאן ולכאן. ומזבח אבנים, קשה, למעלה מטו"ד, תעשו לי לעצמות בכניסתן לארץ. ביטול במציאות בתפילה שבטל לעצמות. עד שנעשה מציאות העצמות שהוא המציאות היחידה והמציאות האמיתית (אַז ער ווערט אויס מציאות לגמרי, נאָר ער ווערט דער מציאות העצמות וואָס ער איז דער איינציקער מציאות און דער אמת׳ער מציאות). העבודה היא נתינת עשר כוחות גלויים שלו, אבל הוא רק מחצית דשקל הקדש שלמעלה, כי יסוד עבודתו הוא ההנחה שמניח את עצמו (וואָס ער לייגט זיך אַוועק) למעלה מטעם ודעת. ולכן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט מהתחלקות.