ועשו לי מקדש – תשמ"ז
תקציר
ועשו לי מקדש, ל' יחיד, ושכנתי בתוכם, ל' רבים. כ"מ שנאמר לי אינו זז גם בעוה"ז השראת קדושה בלבו של אדם בתוקף גדול שאינו זז לעולם, שאין שייך בה שינויים.
כל פרטי המשכן וכליו הם ציווים דוגמת סדהש"ת מעצמות א"ס, מקיפים ופנימיים, אורות וכלים. משה צוה לעשות כלים ואח"כ יריעות, פנימי ואח"כ מקיף. ובצלאל עשה היפך, מקיפים ואח"כ פנימיים. עד"ז בעבודה, תחילה צ"ל יריעות, למעלה מטו"ד, אח"כ עבודה ע"פ טו"ד. כסדר היום מודה אני ואח"כ ח"י ברכות השחר וברכות התורה, אח"כ לימוד ומעשה ע"פ טו"ד. לי לשמי, אני ה' הוא שמי, שם העצם, המפורש והמיוחד שאינו זז לעולם.
בתוכם, בתוך כל אחד ואחד, כל ישראל חייבים בבנין ביהמ"ק, גם נשים, והיא מצוה תמידית כמו אהוי"ר השייך גם לנשים, ומה שמדגישים זה דוקא עכשיו, אף שלא הדגישו זה בספרי ומאמרי רבותינו נשיאינו, הרי זה מצד ענינים של היפך כו׳, דמכיון שישנם אלו שאומרים להיפך (היינו היפך הדין כו׳), לקחתי על עצמי (האָט מען גענומען אויף זיך) להדגיש בפירוש שענין זה שייך גם לנשים. שאין הכוונה לחדש דברים חדשים, כי הלואי היו אוחזים בדברים הישנים, והכוונה היא רק להוציא מטעות הנ״ל.
הכח לועשו לי מקדש גו׳ הוא ממשה רבינו, כמ״ש בפרשת השבוע הבא (וקוראים זה במנחת שבת זה) ואתה תצוה את בני ישראל, תצוה לשון צוותא וחיבור, שמשה רבינו מתקשר עם כאו״א מישראל, ויתירה מזו, משה רבינו עצמו כפי שהוא בבחי׳ אתה, עצמותו של משה רבינו הוא מתקשר עם כאו״א ונותן לו כח להעבודה דועשו לי מקדש.