וידבר גו' אנכי – תשכ"ד

"ואהי' אצלו אמון" בכתר, שעשועי המלך בעצמותו. "שעשועים יום יום", בחו"ב דאצילות, ראשית גילוי התענוג "משחקת לפניו בכל עת", המשכה בז"א בכ"ח עתים, חו"ג, התענוג בגילוי יותר, שחוק. "משחקת בתבל ארצו", המשכה במלכות דאצילות. "ושעשועי את בני אדם", המשכה לבי"ע לבנ"א בעוה"ז הגשמי, שם מתגלה שעשועים עצמיים.

אחור שבתורה קשור לפנים שבתורה, לכן נענש דוד באמרו בעת צרתו "זמירות היו לי חוקיך" כי היה צריך לשבח התורה בבחי' פנימיות שבה, שעשועים, ולא חיצוניות. "וידבר גו' אנכי ה"א", תכלית הצמצום דתורה הוא "לאמר אנכי".