ואברהם זקן – תשל"ז

בזהר מפרש "בכל" אתר דכל ברכאן נפקי מתמן. רש"י מפרש בכל (בגי' בן) קאי על יצחק. והוא הקדמה לנישואי יצחק ורבקה. הצ"צ מבאר שלאחר שנתנסה בי' נסיונות (אתעדל"ת, אתר שלים) ברכו בכל, פנימיות הכתר, "והוי' ברך את אברהם בכל" (אתעדל"ע מצ"ע, פנימיות עתיק), למעלה מ"אברהם זקן בימים" (חיצוניות הכתר, אריך שנקרא עתיק יומין) שהמשיך ע"י תורה (זקן שקנה חכמה) ומצוות (בא בימים). ב' מדרגות "כל", א' פנימיות עתיק, ע"י קיום מצות ל"ת, ב' העלם העצמי, ע"י הנסיונות. במיוחד ע"י נסיון העקידה, שלא היה כמו שאר הניסיונות שהיו היפך טבע חסד דאברהם (חיצוניות הכתר) אלא יתרה מזה, שהיה בנוגע ליצחק בנו יחידו, דאהבת אדם לבנו, ובפרט לבנו יחידו, היא גדולה יותר מהאהבה לעצמו, וכל אשר לאיש יתן בעד בנו, לכן היה זה באין ערוך לשאר הנסיונות, ע"ד פנימיות הכתר. בחינת כל. והכוונה בהמשכה זו היא שיומשך השפעה בל"ג ביצחק (בכל בגי' בן היינו יצחק) וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, תגבורת השפע. ובעיקר יומשך בגילוי ע"י יחוד יצחק ורבקה.

חותם המאמר: הוראה, שצריך להיות (דוגמת) העבודה דנסיונות, היינו, שהעבודה צריכה להיות ביגיעה גדולה, יגיעה שלא ע"ד הרגיל .. עין לא ראתה גו' יעשה למחכה לו, מאי למחכה לו כו' אינון דדחקין למלה דחוכמתא כו' .. שע"י היגיעה בתורה, יגיעה שלא ע"ד הרגיל .. נמשך שגם קיום המצוות יהי' ביגיעה גדולה .. כולל גם היגיעה בהפצת המעינות חוצה, דנוסף להיגיעה שצריכה להיות בלימוד והבנת המעינות (דחקין למלה דחוכמתא), צריכה להיות יגיעה מיוחדת להפיץ את המעינות חוצה, להביא את המעינות גם לאלו שנמצאים חוצה, "בין החוחים", ועי"ז יהי' אתי מר דא מלכא משיחא, שאז יהי' גילוי העלם העצמי, עין לא ראתה, במהרה בימינו ממש.