וישלח יהושע – תשל"ו
מרגלי משה ויהושע, מדות לבושים
ש״פ שלח, כ״ח סיון, מבה״ח תמוז. הוגה ונדפס "לקראת יום הבהיר כ״ח סיון הבעל״ט, יום בו ניצלו כ״ק אדמו״ר שליט״א והרבנית הצדקנית נ״ע מעמק הבכא האירופאי והגיעו צלחה לארצות הברית (ביום ב׳, כ״ח סיון ה׳תש״א)". ראה לקו"ת פרשתנו דרוש האחרון. וראה גם אוה״ת פרשתנו ד״ה שלח לך ע׳ תלט ואילך.
תקציר
יהושע נצטווה לשלוח מרגלים רק ליריחו, ענין הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה, שהם ברשותו של אדם לכבשם ולשלוט עליהם, עבודת הבינונים.
משא"כ משה רבינו שלח מרגלים לתור את כל ארץ ז' עממין, לכבוש את ז' המדות, עבודת הצדיקים, ואינו שווה לכל נפש, לכן לא היה על זה ציווי, אלא שלח לך לדעתך. ומ"מ יש ללמוד מזה הוראה נצחית לכאו"א מישראל, כי הציווי שלא להחיות כל נשמה משבעה עממין ולכבוש את ארצם הוא נצחי, כי כל אחד צריך להשתדל גם בעבודת הצדיקים, לקיים השבועה תהי צדיק. אלא שאת הלבושים הם בידם של אדם לפשטם לכן נוגע יותר העבודה בהם מאשר בהמדות, כי שרש הלבושים הם למעלה משרש האדם.