ועבדתם את הוי' אלקיכם – תשל"ו

בפסוק יש לשון יחיד ורבים, נוכח ונסתר. ועבדתם את ה׳ אלקיכם, נסתר, אף שהוי׳ אלקיכם הוא כחכם וחיותיכם, הנה ע״י העבודה משלימים ומתקנים את הוי׳ אלקיכם, כי עבודה צורך גבוה. ע"ד ויאמר לו יהונתן (לדוד) ונפקדת גו' עד דוד הגדיל. ע"י יפקד מושבך פועל ונפקדת, שעולה בזיכרון. כל המשכה הוא בכח הא"ס, מחר חודש, יחוד שמשא וסיהרא, בעבודה דביטול, ונפקדת.

אשר ברא אלקים לעשות - לתקן, לפעול בו השלמה, לא רק בעולם אלא גם באלקות, כסיפור רבותינו נשיאינו [רשימת היומן ע' שסב] שאלקות צריך גם לתקן (אַז אלקות דאַרף אויך דעם לתקן) כי עבודה צורך גבוה, וההשלמה היא ע״י העבודה דעצם הנשמה, מס"נ הקשורה בעצמות ממשיך א״ס.

ב' קצוות בעבד, מחד, בהפקירא ניחא לי׳, ולאידך עובד בקבלת עול, שהיא ראשית העבודה, מס"נ בעבודה שבלב בתפילה מקשר לעצם הנשמה, יחידה, בתכלית הביטול דשמע ישראל גו׳ הוי׳ אחד.

וזהו ועבדתם את הוי׳ אלקיכם, ל' רבים, בתחילת העבודה יש רבים, וע״י עבודה במס"נ מגיע לבכל מאדך למעלה ממדוה"ג, נה"א ונה"ב נעשים אחד, ומקשר רגל בראש דנשמה. לכן מסיים בל' יחיד: את לחמך ואת מימיך וגו׳ מקרבך וגו׳ ימיך גו׳. כי מס"נ עושה אחדות ועבודה צורך גבוה ממשיך מלמעלה מה׳ אלקיכם (לשון רבים), כי אם והסירותי, ואמלא, לשון יחיד.

התכלית הוא דירה בתחתונים, להמשיך נותן התורה בתורה, אלופו של עולם בח' ובד'. בלימוד תורה כדבעי נעשה תורה תבלין ליצה"ר והסירותי מחלה, מקור החולי. את מספר ימיך אמלא קאי על הלבושים דתומ"צ שצ״ל ממולאים, יומין שלמין, ימים יוצרו וגו׳. גם 'מספר' מל' "השמים מספרים" ספירות התנוצצות, אתעדל"ע שאינה בערך האתעדל"ת כלל, אמלא צ״ל בימיך, אע״פ שזהו ימיך, עבודת התחתון, הנה שם ישנו המספר ימיך.