ועתה יגדל נא – תשל"ה

"ועתה יגדל נא כח אדנ-י כאשר דברת גו׳ הוי׳ ארך אפים וגו׳", כמו שדברת בנוגע להוי׳, עד״ז שיהי׳ הגדלה בכח אדנ-י, הוא ענין נעלה יותר, לכן הוצרך לבקש "יגדל נא", להוי׳ אין חידוש כ״כ שהוא ארך אפים וגו׳ משא״כ אדנ-י לשון אדנות שייך לעולמות, ע"ז ביקש משה שגם באדנ-י יהי׳ כח בהגדלה ובאופן נעלה ביותר, דזהו יו״ד רבתי דיגדל. "כאשר דברת לאמר", לימוד תורה בכל זמן ומקום פועל נתינת התורה מלמעלה, שפועל אמירה (אַז ער מאַכט זאָגען) אצל הקב״ה, שיאמר עוד פעם כמו שהיא "שעשועים לפניו", ע"י שם הוי' שלמעלה מהעולם. אמנם מצד שם אלקים ושם אדנ-י יכול להיות ענין הפכי, עד לחטא המרגלים שהי׳ היפך ענין "בהוי׳ אל תמרודו". וביקש משה שגם באדנ-י יהי׳ גילוי דוגמת גילוי הוי׳ שבתורה.

שם אדנ-י בעבודה, קב"ע בעל כרחו, "שום תשים עליך מלך" שתהא אימתו עליך, לכן אפ"ל בזה ירידה עד "בהוי׳ אל תמרודו" ונעשה ירידה כביכול גם בשם אדנ-י שלמעלה, ולכן תיקונו ע״י הגדלה והוספה בשם אדנ-י. מכיון שקודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שייכות לזולת, נמשך אח״כ שם אדנ-י, דאין מלך בלא עם. 'שמו' הוא מלכות שלפנה"צ ונקרא "כח אדנ-י".

וכאשר נעשה ירידה בשם זה צריך להמשיך מכח אדנ-י תוספות הגדלה. ע"ד הגדלת שכל הרב להשפיע לתלמיד שבאין ערוך לומר משל מדבר שבעולם התלמיד, שצריך על זה כח מיוחד כשלמה שאמר ג' אלפים משל. לפני הירידה היה כח אדנ-י במקום אחד ואדנ-י במקום שני ונמשך כסדר הרגיל, אבל לאחרי חטא המרגלים נעשה ירידה באדנ-י, צריך שיגדל כח אדנ-י ביו״ד רבתי, ויכול להיות ההמשכה והגילוי למטה. כל ענין שרוצים להמשיך צריך להביא ראי׳ מהתורה.

וזהו "ועתה יגדל נא כח אדנ-י כאשר דברת לאמר", שמביא ראי׳ מן התורה, כשישראל לומד תורה הוא פועל שהקב״ה יאמר אחריו (מאַכט ער נאָכזאָגן דעם אייבערשטן) מזה מביא ראי׳ ומבקש שכמו״כ יהי׳ גם בנוגע לשם אדנ-י, שיומשך בו הבחינה דכח אדנ-י כמו שהיא באופן של הגדלה, בחי׳ הי׳ הוא ושמו בלבד, שמצד המשכה זו נעשה שיהי׳ "סלחתי כדבריך".