וארא אל אברהם – תשל"ה

גילוי שם הוי' במ"ת, מדת אמיתית שלי, הארה. לעת"ל ע"י גילוי פנימיות התורה יתגלה הוי' דלעילא למעלה ממנה. בריאת העולם היה בא-ל שד-י, שאמר לעולמו די, בדרך העלם והסתר, ולאברהם האיר בגלוי אור השייך לכלים וגבול, ע"ד נסים המלובשים בטבע ואינם מדת אמיתית שלי. במדרגת השראת השכינה במקדש ב' דעות: לרמב"ם, אינו בהתלבשות שהיא ירידה; לרמב"ן וכן ההכרעה בחסידות, התלבשות אינה ירידה כי ע"י נגלה אור הבל"ג. וי"ל שבחיצוניות היה ירידה ובפנימיות נגלה אמיתת הבל"ג.

כך גם בנס המלובש בטבע, שבחיצ' שרשם באור השייך לעולמות ובפנימיות מגלה אמיתת אור הבל"ג המושל ושולט על הטבע, אלא שגילויו הוא בנס שלמעלה מהטבע. כך לאבות ניתן בשם שד-י גם שם הוי' והיה הבל"ג אצלם בהעלם (לא נודעתי, לא ניכרתי) משא"כ הבריאה ענינה העלם והגבלה ורק הכוונה בשביל הגילוי. לעת"ל יתגלה פנימיות הנס המלובש בטבע שלא יעלים על הבל"ג, למעלה מהמדה, ועתה הוא במדת אמיתית, לשון מדידה והגבלה.