ואלה המשפטים – תשל"ד

כי תקנה, קאי על אשר תשים, משה ואתפשטותי׳ דילי' שהם הת"ח דאקרי משה ובפרט המלמדים תורה לישראל, הם כי תקנה. על הרב להראות פנים לתלמיד להסביר תלמודו, לפניהם – לפנימיותם. בפנים דוקא ניכר פנימיות האדם, שם החושים היותר נעלים, אף שיש זקן, המשכה מצומצמת ממוחין. אבל העיקר הוא פנים הפנוי משערות, תרין תפוחין, צהבו פניו דר' אבהו כשמצא שמעתתא חדתא. המשכה בלי צמצום. והם ב' בחינות בתורה. בחי' נובלות ובחי' שעשועים. שניהם מסיני, אבל "תשים לפניהם" לפנימיותם בטעם והסבר. כמו במ"ת, קורה ושונה כנגדו, תען לשוני אמרתך. תיקון ואמת, למעלה ממזלות וחכמה. תחילת וסוף ואמצע האותיות בלי שינויים. מאיר עיני שניהם הוי'.

כי תקנה עבד עברי, ממשיך מבחי׳ עבר הנהר ישבו אבותיכם, משרש הנשמה, ומשם לבחי׳ שש שנים יעבוד בעבודת הבירורים, בשית אלפי שנין דהוי עלמא, עד ובשביעי יצא לחופשי חינם, ליום שכולו שבת ומנוחה.