ואברהם זקן – תשל"ג

‘’וה' ברך את אברהם בכל", בכל מיני ברכתא. אינו מפרט במה ברכו. אלא שבסוף ימיו, לאחר שגמר עבודת ואברהם זקן, שפעל ועשה עבודתו של הקב״ה במדת החסד, "תפס אומנותי בוא לבוש לבושי" דעתיק יומין, ולמעלה מזה בא בימים, שפועל שלימות בימים בסדר השתלשלות בעניני תומ"צ, דכל יומא ויומא עביד עבידתי. הנה בגמר עבודתו נותנים לו מלמעלה והוי׳ ברך את אברהם בכל, שהיא ברכה כללית, כל ברכאן. בחי' ג' ראשונות דעתיק שלמעלה מז' תחתונות דעתיק יומין יתיב.

בתרס"ו מבאר, דע"י המשכה מכח ההיולי העצמי, נמשך היולי עצמי שלמעלה מהמשכה, פנימיות עתיק, שנעתק לגמרי מסדר ההשתלשלות. ומגיע לזה ע״י דדחקין במלה דחוכמתא, דעי״ז "יעשה למחכה לו", ע"י היגיעה בתורה וגם במצוות, שמתגבר על הנסיונות שיש לו, שהוא יגיעה גדולה ועצומה, עי״ז הוא מגיע לפנימיות עתיק שלמעלה מהתחלקות, ובכחות הנפש הוא כח ההיולי העצמי כמו שהוא למעלה מהמשכה, וזהו "והוי׳ ברך את אברהם בכל".

הצ"צ מביא ג׳ דיעות בפירוש "בכל": שלא היתה לו בת, שהיה בחי' אימי; שהיתה לו בת, כדלעתיד שתעלה למעלה מבחי' אמי; בת היתה לו לאברהם ובכל שמה, בית של כל, שאתה כל וכללות הכל, בחי׳ אוא״ס ב״ה הסוכ"ע, משם כל תשא עון, כי אין פגם מגיע שם, וענין 'בית של כל' פירושו מקיף דכל סדר ההשתלשלות, שזהו הג׳ דרגות: בא בימים, ואברהם זקן, והוי׳ ברך את אברהם בכל. וע״י הקדמת העבודה דמעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות, שמתגבר על הנסיונות בתורה והנסיונות במצוות באופן של נצחיות, שזהו ענין הזקנה (ואברהם זקן), עי״ז זוכה לכל הברכות.