דבר אל בנ"י גו' ציצית – תשל"ב

"דבר אל בנ"י" כלל למעלה מהתלבשות בפרטים, לשון קשה, "ואמרת אליהם" פרטי המצוה, כלל המצוה לשון צוותא וחיבור קב"ע וההתקשרות בעצמות, נאמר בלשון קשה קב"ע בלא טעם, משא״כ פרטי המצוה הם באופן ששייך אל האדם המקבל בלשון רכה. הכלל בכתר וצ"ל הכל, משא"כ פרטי המצוות בחכמה, בחו"ב שייך לעשות רק מקצת. ונאמר דבר זה במיוחד בציצית, כי בה מודגש בגלוי תחילה הענין כפי שהוא בכלל ורצון, ואח״כ נמשך בפרטים וחכמה.

ענין הטלית שהוא לבוש המקיף את הגוף, היינו שכל הפרטים מכוסים ומוקפים בו בשוה שהוא למעלה מפרטים, ענין הרצון. וענין הציצית הוא דבר שיש בו תפיסה ופרטים, וגם ציצית מלשון "מציץ מן החרכים", שרואה כל פרטי הדבר והענין חודר בפנימיות הרואה בתכלית ההתאמתות. תוכן המצווה להמשיך המקיף שבטלית אל הפנימי, להמשיך הקב"ע שלמעלה מטו"ד בפנימיות. שהנעשה יומשך בנשמע ולימוד התורה, ענין הפנימיות.

טענת קרח טלית שכולה תכלת פטורה מן הציצית וכן בית שמלא ספרים פטור ממזוזה, כי סבר שאין צורך להמשיך המקיף בפנימיות בציצית ומזוזה. וכן מחלקותו על אהרן דענינו המשכה בפנימיות, "זקן אהרן שיורד על פי מדותיו". לכן נאמר ב״פ "אני הוי׳ אלקיכם" כנגד ב׳ הענינים שבציצית, ענין המקיף, דבר, וההמשכה בפנימיות, ואמרת. ענין זה שייך דוקא לבנ"י המושרשים בעצמות ובכוחם להמשיך מעלה זו למטה בגוף הגשמי בעשר כחות הנפש, ועד שעושים מצות ציצית מהצמר הגשמי עד שעושים לו ית׳ דירה בתחתונים.