איתא במדרש אר"א יפה שיחתן – תשל"ב

"א״ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים וג׳ דפים היא אמורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה". אין הכוונה לשיחה דדברים בטלים, אלא ע"ד אדם לעמל יולד, למ"ד עמל שיחה דהיינו תפילה, ובפרט שיחת אליעזר בקשר לנישואי יצחק שאצלו נאמר לשון שיחה לתפילה, ויצא יצחק לשוח בשדה. כי בתפילה מגיע לביטול דעבדי קמי' מרא, קב"ע עד שמה שקנה עבד קנה רבו, מס"נ בכל מאודך, עושין רצונו של מקום, אלא שגם מעלה זו דשיחתן של עבדי אבות נלמד מזה עצמו שהיא כתובה ב' וג' דפים בתורה, ונלמדת מסיפור נישואי יצחק ורבקה שענינם חיבור תושב"כ ותושבע"פ. אלא שמעלת התורה היא דוקא לאחר הקדמת עבודת התפילה, כמארז"ל שתהא תפילתי סמוכה למיטתי שלא רצה להקדים לימוד התורה קודם התפילה, בחי' אירוסין, שאין היחוד בגלוי, רק נאסר על כל העולם בדר שלילה, אלא מעלת התורה לאחר התפלה, הדבקות והתקשרות באלקות מלמטה למעלה, ואז ממשיך מלמעלה בתורה לאחר התפלה שנעשה יחוד בגילוי ונמשך בג' וד' דפים בתורה, לכן הוא יפה שיחתן, התכללות הגוונים למעלה מהשתלשלות. בחינה זו דתורה הוא בחי׳ פנימיות עתיק ממש, ובא בפנימיות אבא, ובפרטיות הוא בחי׳ פנימיות התורה. וזהו גם הקישור לי״ט כסלו, כמ״ש באגה״ק הידוע (דכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע) אשר כל עצמותינו ר״ל כל מציאותינו העצם (וגם) ההתפשטות כו׳ יהיו אליו ית׳ לבד.