ויהיו חיי שרה – תש"ל

"ויתרון ארץ בכל היא", המשכת בחי' כל, יסוד, סיום האצילות, בארץ, היינו כללות העולם וחיצוניות המלכות. המשכה זו מתחלקת לג': המשכת יסוד עצמו; המשכת נ' שערי בינה ביסוד; המשכת כתר, סובב. בשרשו באוא"ס הוא החילוק בין אור הגבול שורש הממלא לאור הבל"ג שורש הסובב. "מלך לשדה נעבד", מלך היינו תפארת הממשיך פנימיות הכתר מלמעלה מהשתל' ומסובב ע"י קיום המצוות ונמשך אור חדש שלא האיר גם לפני הצמצום לשדה, ג"ע, ולשרשו בפנימיות המלכות לצורך השלמת הכוונה דדירה בתחתונים ע"י עבודת ישראל. המלך נעבד כביכול לעבודת השדה לדירה בתחתונים. סדר ההמשכה: מאה שנה (פנימיות הכתר) עשרים שנה ושבע שנים (מוחין ומדות) נמשך תחילה לשדה (פנימיות המלכות) ואח"כ לארץ (חיצוניות המלכות) ומגיע עד לשני חיי שרה (בי"ע) ונעשה עילוי בהמלך עצמו (כולן שוין לטובה).

סיום המאמר: "בקרית ארבע היא חברון", דלאחרי המשכת בחינת מאה שנה בבי"ע, נמשך גילוי זה בגוף הגשמי שמחובר (חברון) מארבע יסודות, ועי"ז מיתוסף בהחיבור דהנשמה והגוף לאריכות ימים ושנים טובות, תורה ומצוות יארן, חסידישע יארן, ובאופן דהרחבה עד למרחב העצמי, והולכים לקראת משיח צדקנו.