אם כסף תלוה את עמי – תשכ"ז

"חסד חפצתי ולא זבח", הרי עיקר ביהמ"ק הי' לקרבנות. גם בעבודה הוא ענין קירוב הכחות והחושים, ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס, מדוע אומר כי חסד חפצתי ולא זבח. פנימיות הרצון הוא חסד, המשכה למטה. וכדי להגיע לזה צ"ל זבח, העלאה. הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב זבח בלא נסכים, כי תכלית העלאה בהמשכה דירה בתחתונים.

מעלת החסד, כי חפץ חסד הוא. כי אמרתי עולם חסד יבנה, העולם נברא ע"י חסד, אתעדל"ע מצ"ע; לעולם (בזמן) צריך להמשיך חסד, אתעדל"ע ע"י אתעדל"ת. לזה צריך עבודה בדוגמת זה, צדקה וחסד שנותן לעני דלית לי' מגרמי' כלום. לשון אדמו"ר מהר"ש במאמר בשוה"ג "ע"י שעושה גמ"ח יתר מכפי כחו ויכולתו ממשיך מלמעלה ג"כ אתעדל"ע שלמעלה מכדי שאתעדל"ת מגעת". בכל זאת מעלת הקרבנות כדבר הגורם הכולל ההמשכות שיבואו ע"י שלמעלה מהנגרם. גם כשנמצא בדרגת רצוא התפלל הבעש"ט שיוכל לענות לשואליו. אף שאינו אלא הכנה לשוב. בהעלאה צ"ל כלול ההמשכה.

אמר הקב"ה אם כסף תלוה, את עִמי (בחיריק), כי עמך מקור חיים, שגם בחי' מקור חיים הוא עמך, טפל ובטל לך. וזהו אם כסף תלוה את עמי, שע"י הצדקה וחסד ממשיכים בחי' מקור חיים שהוא בחי' עִמי.