וארא אל אברהם – תשכ"ו
תקציר
תשובה אותיות בושה, יראת בושת מהתבוננות בגדולת ה' "ולא ידח ממנו נדח", שכל ניצוצי נש"י סופן לאשתאבא בגופא דמלכא ע"י לבושי תומ"צ הצריכים לשרש נשמתו, השלמת הלבושים ע"י הבושה מהתבוננות באלקות שהוא מציאות אמיתי ומרגיש כעני ואביון המתבייש בזכרו מעמדו ומצבו ויבכה במר נפשו כמו בתפילת נעילה. זהו ענין גלות ויציאת מצרים בעבודה. סיבת אמירת מאמר נורא זה בפ' וארא (ולא שמות) הנה במאמר די"ט כסלו נת' מעלת הבירורים דלעתיד על הבירור דימי שלמה שנתבררו רק ניצוצות השייכים לקדושה, אבל לעתיד ע"י מעשינו ועבודתינו יתברר גם אלו שנאבד מהם אור הקדושה לגמרי. ונתבאר שם שהעלאת הניצוצות שנתרחק ונאבד הוא ע"י "וחסידיך יברכוך", שממשיכים פנימיות עתיק ע"י תורת החסידות, הנה דרוש זה (דער פרומער וארא) המדבר בענין "לא ידח ממנו נדח" הוא דוגמא לפעולת תורת החסידות בבירור ניצוצות אלו.
סיום המאמר: תוכן הדרוש בעניני פרומקייט כו' (כפי שנק' "דער פרומער וארא") הו"ע הביטושים ברוחניות, ע"ד ענין הגלות והשעבוד בחומר ובלבנים כפי שהוא ברוחניות, בחומר דא ק"ו ובלבנים דא ליבון הלכתא כו'. עי"ז הי' יכול להיות מעמד ומצב של גאולה, שאז יכולים לפעול באמירת הדרוש ענין שהוא מעין ודוגמת שלימות הבירור דלעת"ל, שגם הניצוצות שנתרחקו ונאבדו, יתעלו ויוכללו בקדושה. כל זה מודגש עוד יותר עתה, שנשארו כמה ימים לביאת משיח, ולכן מפיצים (מ'גיסט) חסידות בריבוי, החל מהביכלאַך של רבינו הזקן, וכן הביכלאַך של הצמח צדק, שהשנה היא שנת המאה להסתלקות-הילולא שלו, שמדפיסים לאחרונה, ועד לדרושי רבינו נשיאנו, שעי"ז מאירים את החושך כו' ועד שזוכים לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.