ואלה שמות – תשכ"ו
תקציר
לאחר שמבאר ענין "שמות בנ"י" בהמשכת שמות עליונים למטה ע"י תומ"צ, שבזמן גלות מצרים "אותותינו לא ראינו", שמתעלמים בבחי' מצרים (כמבואר בתו"א) מבאר ענין הגלות בג' קוין תורה עבודה וגמ"ח. בעבודת התפילה - טמטום המוח והלב, שהתבוננות לא פועלת בלב; בלימוד התורה - שלא ברכו בתורה תחילה; בגמ"ח - שצ"ל באופן דכפי', מעשין על הצדקה. אלא שהירידה הייתה רק בכוחות הגלויים, משא"כ "שמות בנ"י" מעורר וממשיך את עצם הנפש "דיהודי בכל מצב שהוא נמצא הרי העצם שלו נשאר שלם, זיין עצם בלייבט גאנץ", הוא מעלת השם על האור, אף שהוא מעין המאור.
ע"י שלא שינו את שמם נעשה עליה ממצרים (ראובן ושמעון סלקין) גם לכוחות הגלויים דענינם דראובן שמעון ולוי, ראי' שמיעה והתקשרות, אהבה יראה והודאה. כל זה צריך לחדור (דורכנעמען) עד מלכות שבמלכות, לא רק את כח הפועל בנפעל, כי אם את הנפעל עצמו, שגם הנפעל עצמו יצעק (דער נפעל אליין זאל שרייען) "אין עוד מלבדו".
מסוף המאמר: התורה מספרת לנו סיפור זה, לכן זו הוראה לכל הגלויות, עד גלות זה האחרון, שאע״פ שעבדו בהם בפרך בכל עבודה, ולא סתם פרך בקל וחומר וליבון הלכתא וכו׳ אלא בחומר ובלבנים ממש, עד מיצר ועקתא דמצרים ממש, ובפרט הגזירה על הילדים "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", מכל מקום יכלו לעמוד ויכולים לעמוד. וזהו ע״י מוצא פי הוי׳, עי״ז שיש לו אבא או סבא ש״אחז בידית הדלת״ של פנימיות התורה (וואס דאס איז צוליב אז ער האט א טאטע אדער א זיידע וואס האט זיך אנגעהאלטן אין דעם קליאמקע פון פנימיות התורה) שזהוהנתינת כח, ועד שזהו גם הבטחה, שיוכלו לעמוד עד שיצאו מכור הברזל ממצרים.