לה"ע טענת המרגלים – תשכ"ה
הטענה "אתבטלת ארעא" ותשובת כלב
ש״פ שלח, כ״ו סיון, מבה״ח תמוז. אמנם ביומן א' התמימים נרשם ״הי׳ מאמר כעין שיחה בענין ויהס כלב״, ואולי הוא כלול במאמר זה (בס"ג) שנדפס בתו"מ עם ד"ה שנרשם כאן. לכללות המאמר ראה ד"ה ויהס כלב תרד"ע (המשך תער"ב ח"א). חסר סיום המאמר.
תקציר
ענין דארעא אתבטלת, זהו ע"ד "ארץ אוכלת יושבי'", יש בזה ב' פירושים, ספירת המלכות (ארעא) רק אתבטלת מפעולתה, אבל לא נפלה בשבירה; ביטול והתכללות כשלהבת העולה מאלי' להכלל ולהדבק באורו ית'. עד"ז ב' פירושים ב"ארץ אוכלת יושבי'", שאין תופס מקום ובטלין ליחודו ית'; נפילה ע"י הירידה לעסוק בגשמיות. הכניסה לארץ לעסוק ולעלות רפ"ח ניצוצות דתוהו לשרשם, אך המרגלים טענו שאין ביכולתם לברר כי האורות דתוהו מרובים חזקים ותקיפים.
לכן "ויהס כלב" לשון שתיקה, שפעל חלישות בהמדות ע"י המשכת המוחין מצד החיבור עם משה שם מ"ה. ואז "יכול נוכל לה", בירור פרטי לאחרי קדימת חלישות כללית, תכלית העבודה, בירור באופן של התלבשות בכל פרט.