ויהיו חיי שרה – תשכ"ה

תיווך ב' הפירושים בשני חיי שרה: המשכת האור בבי"ע; הרגש הרוממות והתנשאות במלכות מתוך ביטול העצם – חיבור הפכים ע"י גילוי אוא"ס למעלה מאצילות. בהקדם ביאור הצ"צ בקאפיטל ק"ה על פסוק "זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור". אלף הוא בחי' אצילות, אדם א' מאלף מצאתי. שרה (אשה לא מצאתי) למעלה מאצילות ומשם הכח להמשיך עניני אברהם בעולם. עכשיו ע"י הבירורים מגיעים למעלה מאצילות, ואף שיבוא בגילוי רק לעת"ל, הנה בפנימיות ישנו גם עכשיו.

"שני חיי שרה", בת ק' כבת כ' ובת כ' כבת ז', אחדות והעדר התחלקות, או מצד שנמשך מדר' שלמעלה מגדר וציור או משום העדר הגילוי. בגילויים יש התחלקות, משא"כ בתנועה של ירידה נשאר רק הפועל ממש ואין ענין של התחלקות. כן הוא בעבודה, מצד כחות פנימיים, שכל ומדות, יש התחלקות, משא"כ בקבלת עול אין התחלקות, כי אין גילויים או מפני שקשור לעצם הנשמה. "שני חיי שרה", כולן שוין.

[אחרי המאמר המשיך לבאר הענין בפרש"י וסיים הוראה מזה בעבודת ה' שצ"ל ב' ענינים: נצבים כולכם, מצד העצם, ואע"פ שישנם כחות פרטיים, ראשיכם עד שואב מימיך, מ"מ, הרי זה כפי שהם מצד העצם. וזוהי העבודה דחודש תשרי; ראשיכם גו', העבודה מצד כחות פרטיים, העבודה בכל השנה, ויעקב הלך לדרכו. אלא שפועלת גם אז העבודה שמצד העצם דתשרי, שגם בעבודות הפרטיות יש התכללות. עד"ז יש בכל מצוה ב' ענינים: כוונה כללית שבכל המצות בשוה (שוין לטובה) לקיים רצון העליון; כוונה פרטית שבכל מצוה המשכה מיוחדת. וזוהי ההוראה בעבודת האדם – שלא רק מצד העבודה דר"ה, או מצד הכוונה הכללית שבמצוות, אלא גם מצד העבודה דכל השנה, ועד"ז מצד הכוונת הפרטיות של המצוות, אף שיש בהם כו"כ התחלקות, הנה סו"ס "כולן שוין לטובה", כי ע"י העבודות הפרטיות דווקא נשלמת הכוונה דדירה לו יתברך בתחתונים.]