בראשית ברא – תשי"ג

עולם שנה ונפש (נקודה קו שטח) בעולם קטן זה האדם: נפש, חי בעצם. עולם, חיות שמלובש בגוף. שנה, חיבורם באופן של רצוא ושוב. בעולם גדול: נפש, נקודת החכמה בה כח העצמות, עולם, שטח, כללות הנבראים והאין המהווה, שנה, חיבורם באופן של רצו"ש. בעבודת האדם: נקודה, כוונת המצוות, מחשבה. שטח, קיום המצוות בפועל, מעשה. קו, חיבורם באופן של רצו"ש ע"י עבודת התפלה, דיבור. בכוונת המצוה - אהבה: עולם, אהבה מצד ההרגש שאלקות טוב לו. נפש, אהבה שאינה במציאות, מצד מקור השכל. שנה, חיבורם באופן דרצו"ש, התפעלות שכלי.

זה מה שיונתן (ז"א) ודוד (מלכות) יצאו לשדה, לסדר השתלשלות, לקחו אתם נער, הממוצע שמצמצם החיות שיוכל להיות נמשך בעולמות. וכדי שלא תהא יניקה לחיצונים צ"ל המשכת ההעלם העצמי בכל המדריגות, שאז אי אפשר שתהי' שום יניקה, ועי"ז נשלמת הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים.

[תשי"ד

שבת בראשית היתה אז כקביעות שנה זו, מברכים וער"ח מר"ח. התוועד בו פעמיים, אך לא זכינו למאמר דא"ח. אמנם בהתוועדות הא' (שיחה ב) ציטט וביאר תורה מאדמו"ר הזקן (ששמעה מהה"מ ששמע מהבעש"ט ששמעה מבעל הח"י) על הפסוק בראשית ברא וגו' נעתיק את לשונו:

"בראשית ברא אלקים. בראשית ענינו ב' ראשית, ראשית בריאת העולם, וראשית דהתורה. בראשית ברא אלקים, הב' ראשית הם כדי שיהי' ברא אלקים, שיגלו את אמיתית הכוונה דשם אלקים. ספירת הכתר היא ראשית וספירת החכמה היא ראשית. ראשית ספירת הכתר היא העלם, וראשית ספירת החכמה היא גילוי, ראשית חכמה יראת ה'. האור וחיות דחכמה שמאירים בשבת בראשית נמשכים על כללות השנה, שכל ימי השנה, הן ימי החול ושבת ומועדים הכלליים. הן המועדים הפרטיים דכל יחיד, יום הכניסה לחדר, יום הבר מצוה ושאר ימי חיי האדם ומאורעותיו, כולם מקבלים משבת בראשית".]