כי תבואו אל הארץ – תשי"ב
קרבנות ונסכים, העלאה והמשכה
ש״פ שלח, כ״ח סיון, מבה״ח תמוז. לכללות מאמר זה ראה לקו״ת. מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו. ד״ה וידבר גו׳ כי תבואו תשל״ט. ד״ה להבין ענין [פ׳] הנסכים תשמ״א. תשמ״ג. תשמ״ז. וראה גם מאמרי אדה״ז על מארז״ל. אוה״ת על מארז״ל ד״ה ושאבתם תרכ״א. תרל״ד. תרמ״ד. תרנ״ד. תרח״ץ. וראה שיחה לאחר המאמר.
תקציר
החילוק בין קרבנות לנסכים: קרבנות ענינם העלאה מלמטה למעלה, "את קרבני לחמי לאשי", עד רזא דא"ס; נסכים ענינם המשכה מלמעלה למטה, עד השיתין היורדים לתהום. לכן זקוקים קרבנות לנסכים, כי תכלית הכוונה היא ההמשכה למטה. "הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב זבח בלא נסכים": ק"ש ענינה ההרגש דהוי' אחד, העלאה ויציאה מגדר כלים; משא"כ תפילין ענינם המשכת הרגש זה למטה, בדיו ע"ג קלף גשמי דוקא.
במדבר לא הי' נסכים רק קרבנות, כי מדבר הוא העלאה בלבד, היפך התיישבות והמשכה; רק משנכנסו לא"י, לאחר ירושה וישיבה, התחיל גם ענין הנסכים. "חסד חפצתי ולא זבח", פנימיות הרצון ותכלית המכוון הוא חסד דוקא, המשכה מלמעלה למטה, ולא זבח שהוא העלאה מלמטה למעלה. לעשות לו ית' דירה בתחתונים ממש.