ויהיו חיי שרה – תשכ"ג

מלך במשפט יעמיד ארץ, ב' אופנים במשפט, א' שבא בסיבת רחמים, שמייסר עבדיו לתקן עבודתם. ב' דין ומשפט בלי תערובת חסד, שמרחיק את עבדו להאבידו. בשניהם המלך מצמצם עצמו בקטנות המוחין לדקדק וכו', העבודה דתומ"צ הוא להמשיך גדלות המוחין לבטל את מדת הדין. מצד קטנות המוחין בא נחש והטיל זוהמה בחוה (חיצוניות ואחוריים, בגי' י"ט מילוי וחיצוניות דשם מ"ה). כשמלכות נפרדת מז"א בירידתה לבי"ע, ימצא אותה עשו איש שדה, וע"י "צעקה הנערה" על עוצם הירידה ואז נמשך ישועה מבחי' "אין (בפתח) מושיע לה", מוחין דגדלות. אמנם, כאשר חסר ענין הצעקה בעבודת התפלה, ונעשה מעמד ומצב דאין מושיע לה כפשוטו, אז באה הגאולה מהקב"ה בעצמו כמו שהוא למעלה גם מבחי' מוחין דגדלות (בחי' אין) "וגאלתיך אנכי", שנמשכת הגאולה מבחי' אנכי. וכמו ביצי"מ, שבנ"י היו במעמד ומצב דאת ערום וערי' אזי נמשכה הגאולה מהקב"ה בכבודו ובעצמו. וזהו ויהיו חיי שרה, כי תיקנה את הענין דבא נחש על חוה כו', ע"י המשכת מוחין דגדלות, שזהו"ע תוספת אור שאמרו חז"ל ששרה הוסיפה על המאורות.