ואלה המשפטים – תשי"א

נשמות דבי"ע, זרע בהמה, חסר דעת להולדת המידות. ביטולם הוא ביטול היש, משא"כ נשמות דאצילות, זרע אדם, יש בהן דעת, ביטולם הוא ביטול במציאות. הציווי "כי תקנה עבד עברי", שמשה ימשיך דעת גם לנשמות דזרע בהמה מצד שרשם בעבר הנהר, שם יש בהם דעת רק צריך לגלות מהעלם גם לנשמה בגוף (כי תקנה, קנין ענינו גילוי ההעלם) וכל זה בכח משה שהוא במדריגת עבר הנהר. גם בזרע אדם, הדעת בהם אינו אלא ע"י השגה, וצריך להמשיך בהם הכרת העצם (תכלית הידיעה שלא נדעך) וגם זה מצד שרשם שעלו במחשבה, ונמשך ע"י משה דוקא שבו מאיר העצם שלמעלה.

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפנימיותם, משה מקשר פנימיות הנשמה לפנימיות עצמות ומהות א"ס ב"ה. ובעבודה: זרע אדם, הוא עסק התורה והתפילה, וזרע בהמה הוא העסק בעובדין דחול. העבודה היא להמשיך בהם דעת ע"י התקשרות לאתפשטותא דמשה שבדור.

ע"י העבודה עתה, שש שנים יעבוד, אף שזה זמן מוגבל, ישלימו בו את כל העבודה, ויהי' מלאה הארץ דעה את ה', בחי' הדעת .. וע"י הפיכת השקר והקשר דעולם לקרשי המשכן, הרי משה שבדורנו, שהוא כ"ק מו"ח אדמו"ר, יקשר את היחידה שלהם עם בחינת יחידה שלו, שהיא טוענת עולך יחידה ליחדך, ועי"ז ובשביעית יצא לחפשי חנם, דהיינו הגילוי דלעתיד, ע"י משה שהוא גואל ראשון וגואל אחרון, שבמהרה בימינו ובעגלא דידן יגאלנו מהגלות האחרון המר, אשר בו חושך כפול ומכופל, ויגאלנו.